אדם מריוט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מריוט אדם (1620 - 1684), כומר ופיזיקאי צרפתי. ממיסדי האקדמיה הצרפית למדעים. בשנת 1660 גילה את הכתם העיוור בעין האדם ובשנת 1676 קבע את חוק בויל-מריוט.

את רוב שנות חייו העביר מריוט בדיז'ון, בה כיהן כראש מנזר "מרטין סוס ביון".

בשנת 1733 התפרסמה המהדורה הראשונה של כתביו (Histoire et memoires de l'Academie) שהכילו מגוון מאמרים בפיזיקה כגון: תנועת נוזלים, "טבע הצבעים", "צלילי החצוצרה", הברומטר, נפילה של גופים, מתיחות, נקודת הקיפאון של המים ועוד.

[עריכה] עבודותיו של אדם מריוט

עבודותיו של אדם מריוט (Oeuvres de Mariotte) יצאו בשני כרכים בשנת 1717 וכללו ארבעה מאמרים, שפורסמו בפריז (שלושת הראשונים פורסמו בין השנים: 1676 - 1679).

במאמרו השני: De la nature de l'air ("טבע האוויר"), מתוך קובץ המאמרים בפיזיקה (Essais de physique), חקר מריוט את תורת הגזים והגיע לגילוי כי, מכפלת הנפח בלחץ של כמות קבועה של גז אידאלי בטמפרטורה קבועה היא קבועה. זאת ידוע כחוק בויל-מריוט אשר התגלה על-ידי רוברט בויל כ-16 שנים מוקדם יותר. אולם, מריוט הגיע לתוצאות מדויקות יותר בעקבות המצאת מכשיר הקרוי "בקבוק מריוט".

במאמרו הרביעי, מריוט דן ומעלה סוגיות, שהתקבלו מתוך ניסוייו הרבים, במחקרים על הקשת בענן, הילות, החזרה ושבירה של קרני אור והסברים לתופעות פיזיולוגיות של צבע. כמו-כן, במאמר זה פרסם מריוט את גילויו על הכתם העיוור שבעין האדם.

שני מאמריו האחרים עסקו בחישובים של תופעות שונות במכניקה של גופים, תצפיות ומחקר בתחום המחזוריות של הטבע, לרבות חילופי החומרים שבטבע ופוטוסינטזה.