אודיסיאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

האודיסיאה (Όδύσσεια) היא אחת משתי היצירות האפיות היווניות הגדולות אשר מיוחסות להומרוס, לצד האיליאדה. השירה, המחולקת לעשרים וארבעה ספרים, או שירים, מתארת את מסעותיו של אודיסאוס, מלך איתקה, בשובו ממלחמת טרויה, לצד סיפורו של טלמאכוס, בנו של אודיסאוס, אשר יוצא לחפש את אביו. במשך שני לילות בחברת אצילי הפאיאקים, מתאר אודיסאוס את הרפתקאותיו בעת המסע הארוך הביתה, שנמשך כמעט עשר שנים. לבסוף שב אודיסאוס לביתו ומחזיר לעצמו את השלטון באי, לאחר שקבוצת מחזרים חמדנית איימה לתופסו.

בשפות מסוימות, ובמיוחד באנגלית, משמשת כיום המילה אודיסיאה לתיאור מסע ארוך ורב תלאות.

[עריכה] תקציר עלילה

בתחילת הטקסט, אודיסאוס נמצא באי של קליפסו, ואינו יכול לשוב אל ביתו ואל אשתו פנלופה. הוא זוכה לאהדה מכל האלים פרט לפוסידון, אשר נוטר לאודיסאוס על שעיוור את עינו האחת של בנו , הקיקלופ פוליפמוס. ועל זה שהרס את עירו האהובה טרויה. כשפוסידון נוסע לביקור ב"אתיופיה" (כל חופה הצפוני של אפריקה כונה "אתיופיה" ביוונית עתיקה), מתאספים האלים ואתנה מבקשת מזאוס להרשות לאודיסאוס לשוב לביתו. זאוס נעתר לבקשת אתנה, ושולח את הרמס אל קליפסו כדי להורות לה לשחרר את אודיסאוס. במקביל, מגיעה אתנה אל האי איתקה, ומייעצת לבנו של אודיסאוס, טלמאכוס, לכנס את מועצת זקני איתקה כדי להוקיע את התנהגות המחזרים אחר פנלופה (אשר מכלים אט-אט את רכושו של אודיסאוס), ולאחר מכן להפליג אל פילוס ואל ספרטה כדי לבקש ידיעות בדבר מקום הימצאו של אביו.

בספר השני, מכנס טלמאכוס את העם ופונה לשווא אל מצפון המחזרים. הם משיבים לו בבוז, ואינם נותנים דעתם על אזהרתו של האליתרסס הנביא בדבר גורלם הצפוי אם לא יחדלו מרשעותם. טלמאכוס שואל ספינה ומפליג בלילה אל פילוס, בלווית אתנה (המחופשת לאדם בשם מנטור).

בספר השלישי, הם מגיעים לפילוס וזוכים לקבלת פנים מהודרת מידי נסטור. ברם, אין בידי הלה חדשות על אודיסאוס; אתנה נעלמת.

בספר הרביעי מגיע טלמאכוס לספרטה, יחד עם פייסיסטרטוס, בנו של נסטור. הם מתארחים אצל מנלאוס והלנה, שליטי ספרטה. מנלאוס מתאר את שיבתו מטרויה ומספר שפרוטאוס, הזקן מן הים, גילה לו כי אודיסאוס עודו חי, ומוחזק בעל כורחו על אי. מנלאוס מזמין את טלמאכוס להישאר אצלו זמן מה; טלמאכוס מסרב, אך בהמשך מתברר שבכל זאת עשה בספרטה זמן רב. בינתיים, באיתקה, המחזרים מגלים שטלמאכוס יצא לחפש את אביו, ומחליטים לארוב לו בשובו.

בספר החמישי, נערכת אספת אלים באולימפוס. אתנה שבה ומפצירה שאודיסאוס ישוחרר, וזאוס שולח את הרמס אל קליפסו ובפיו דבר החלטת האלים. זאוס מנבא שאודיסאוס יגיע אל ארץ הפאיאקים בסכריה לאחר עשרים ימי הפלגה, והם יקחו אותו לאיתקה. קליפסו משחררת את אודיסאוס. אודיסאוס בונה בעזרתה רפסודה, ועוזב את האי שנים-עשר יום לאחר ההחלטה. לאחר הפלגה ארוכה, הוא מזהה את לשון-היבשה של סכריה. ואולם, פוסידון מעורר סערה נגד אודיסאוס, כנקמה על שעיוור את בנו, והגעתו אל חוף הפאיאקים נדחית.

בספר השישי ובספר השביעי, פוגש אודיסאוס את נאוסיקה, בתו של מלך הפאיאקים אלקינואוס. בעזרת אתנה ונאוסיקה, הוא מתקבל בסבר פנים יפות בארמון וזוכה לחסות השליט. בתשובה לשאלות הפאיאקים, הוא מספר כיצד הגיע מהאי של קליפסו. למחרת, לאחר תחרויות ספורט שאליהן הוא נגרר בעקבות התגרות מצד אצילים פאיאקים, הוא מגולל את קורותיו במהלך השנתיים מאז חורבן טרויה ועד לשביו באי של קליפסו.

לאורך הספר השמיני עד הספר השלושה-עשר, מספר אודיסאוס על הרפתקאותיו בטרויה, כולל אזכור סוס העץ הטרויאני. הוא מתאר כיצד עזב את טרויה עם אנשיו, ופשט על איסמאריס (ארץ הקיקונים) בדרכו אל דרום יוון. אך רוחות סחפו אותו עם אנשיו אל ארץ אוכלי הלוטוס, ככל הנראה באזור לא-נודע של העולם. משם הפליגו אל ארץ הקיקלופים, נשבו על-ידי פוליפמוס הקיקלופ והצליחו להחלץ מידו בתחבולה ערומה של אודיסאוס: הוא שיכר את הקיקלופ ביי"ש וניקר את עינו האחת בשנתו באמצעות גזע עץ מחודד. תקרית הקיקלופ העלתה על אודיסאוס את את חמת פוסידון, שהקיקלופ הוא יוצא חלציו. משם הפליגו אודיסאוס ואנשיו אל האי של איאולוס, שליט הרוחות, אשר נחלץ לעזרתם בגיוס הרוחות לטובת מסעם הימי. בתוך פחות מעשרה ימים הם קרבו לחופי איתקה, אולם כמה מאנשיו של אודיסאוס פתחו את שק העור אליו הכניס איאולוס את רוחות השמים, וסערות עזות מחזירות את ספינותיהם לאי של איאולוס. משם הגיעו לארץ הלייסטריגונים, שם נטרפו כל ספינותיו ורוב אנשיו של אודיסאוס, פרט לספינתו שלו על אנשיה. בהימלטם משם הגיעו אל האי של קירקה המכשפה יפת המראה.

קירקה ציור של אדוארד ברן-ג'ונס

קירקה האכילה כמה מרעיו של אודיסאוס במטעמים ובתוך כך הפכה אותם לחזירים ושבתה אותם בדיר. אודיסאוס נחלץ לעזרתם בעזרתו של הרמס, משביע אותה לחדול מתחבולותיה ושוהה אצלה עם אנשיו במשך שנה. במהלך הזמן הזה, משתכר אלפנור, אחד מאנשי אודיסאוס, נופל מגג ביתה של קירקה ומת.

קירקה, אשר ניחנה בראיה נבואית, מגלה לאודיסאוס שיהא עליו להיוועץ בטיירסיאס, הנביא העיוור מתבאי, לפני שיוכל לשוב לביתו. אלא שטיירסיאס מת זה כבר, ועל-כן נאלץ אודיסאוס לרדת אל השְׁאוֹל ולמצוא את רוחו של הנביא. השיר האחד-עשר מתאר את ביקורו של אודיסאוס בשאול, שם הוא מוצא את טיירסיאס ולומד ממנו שעליו ועל אנשיו להימנע מלפגוע בעדריו של הליוס, אל השמש, באי תרינאקיה, פן לא יזכו לשוב לביתם. באותה הזדמנות, פוגש אודיסאוס את אמו, אנטיקליאה, ומחליף איתה דברים, וגם סדרה של גיבורים ודמויות מיתיות, ובהם טנטאלוס, הראקלס, אגממנון ואכילס. לפני כל זאת, רוחו של אלפנור מפצירה בו שישוב אל קירקה ויקבור את גוויתו כדת וכדין, כדי שרוחו תמצא מנוח.

בשובם אל קירקה, הם קוברים את אלפנור, ומפליגים הלאה. הם מצליחים לשרוד את ההפלגה ליד אי הסירנות, חומקים ממפלצות הים סקילה וכאריבדיס (על שמה של סקילה נקרא הסוג בן-חצב), ומגיעים לתרינאקיה. שם יוצא אודיסאוס לחקור את האי, ואנשיו ברעבונם שוחטים ואוכלים בני בקר מעדרו של הליוס. בעקבות זאת, ספינתם נטרפת, וכולם טובעים למוות פרט לאודיסאוס, אשר מצליח להיסחף על גבי קרש במשך עשרה ימים ולהגיע אל האי של קליפסו.

לאחר שסיפר אודיסאוס למארחיו הפאיאקים את עלילותיו, הם נאותים לסייע לו. ביום המחרת הם מסיעים אותו אל איתקה בספינתם הפלאית, ומעניקים לו שלל מתנות. אודיסאוס, שנרדם במהלך המסע, מתעורר באיתקה, ואתנה נגלית אליו ומספרת לו על המחזרים אחר אשתו.

בספר הארבעה-עשר, אודיסאוס מתחפש לזקן בעזרת אתנה, ומגיע אל ביתו של אֵוּמאיוס, רועה החזירים הנאמן לו. אומאיוס אינו מזהה את אדונו, אך מספר לו על חוצפת המחזרים.

בספר החמישה-עשר, אתנה קוראת לטלמאכוס מספרטה, שם שהה במשך חודש. טלמאכוס מצליח להתחמק ממארב המחזרים, בעוד אודיסאוס מקשיב לסיפור חייו של אומאיוס (שהוא נסיך חטוף).

בספר הששה-עשר, טלמאכוס מגיע לאיתקה, ואתנה מכוונת אותו אל בקתת אומאיוס. שם הוא פוגש באביו המחופש, ועדיין אינו מכירו. לאחר שאומאיוס נשלח אל פנלופה, אתנה חושפת את אודיסאוס בפני בנו, וביחד הם זוממים את נקמתם במחזרים. בערב חוזר אומאיוס לבקתה, ואודיסאוס שוב מחופש.

בספר השבעה-עשר עד התשעה-עשר, טלמאכוס בא לארמון, בעוד שאומאיוס ואודיסאוס המחופש כקבצן מגיעים בנפרד. לאחר תגרה עם המחזרים, הוא נפגש עם טלמאכוס והם מצליחים להגיע לנשקיה של אודיסאוס ולהתחמש. אודיסאוס משוחח עם פנלופה, שאינה מזהה אותו, ופותר לה חלום. היא מספרת שאינה מאמינה שאודיסאוס מת, ולכן נקטה תכסיסי השהיה כדי לא להינשא לאיש מהמחזרים. אף על פי כן, היא התחייבה שתינשא מחר, בחג אפולון הקשת, לאיש שיצליח לירות בקשתו הגדולה של אודיסאוס חץ דרך חורים בתריסר גרזִנים.

בספר העשרים עד העשרים-ושניים המחזרים מחליטים לא להרוג את טלמאכוס ביום החג לאפולון. אף אחד מהם לא מצליח לדרוך את קשתו של אודיסאוס. אודיסאוס מורה לשני משרתים לנעול את דלתות הארמון, דורך את קשתו וקולע חץ דרך שנים-עשר הגרזנים, ואז מודיע למחזרים שדינם נגזר. תחינותיהם לא מועילות, ואודיסאוס וטלמאכוס הורגים את כל המחזרים.

בספר העשרים-ושלושה והעשרים-וארבעה, רוחות המחזרים מגיעות לשאול, וכך שומעות נשמות אגממנון ואכילס על נצחונו של אודיסאוס, ומתקנאות בו. אודיסאוס מבקר את אביו הזקן, המתבודד מחוץ לעיר. שארי בשרם של המחזרים רוצים לנקום את דמם ולהרוג את אודיסאוס, אך אתנה משכינה שלום ומרגיעה את הרוחות בממלכת איתקה.

[עריכה] עיבודים ותרגומים לעברית של האודיסאה

הומרוס, אודיסאה, שאול טשרניחובסקי (מתרגם), הוצאת עם עובד, תל אביב, 1987.

הומרוס, אודיסאה, אהוביה כהנא (מתרגם), הוצאת כתר, תל אביב, 1996. שנת ההוצאה אינה מצוינת בספר.

ספר זה הוא תרגום מלא של היצירה בפורמט סיפורי ולא בטורי שירה בהם נכתב במקור.

הומרוס, אודיסאה, בלהה רוזנפלד (מתרגם), הוצאת עופרים, 2004. ספר זה הוא עיבוד מקוצר של היצירה.

אהרון שבתאי, המיתולוגיה היוונית, הוצאת מפה, תל אביב, 2000. בספר זה מופיע עיבוד של פרקי האודיסאה בפורמט סיפורי ומקוצר.

ראו גם: גבריאל צורן, (עורך), מאמרים על האודיסאה, הוצאת כתר, 1989

[עריכה] יצירות בעקבות האודיסיאה

הקומדיה האלוהית, ספר של המשורר הרנסאנס האיטלקי דנטה ובו מופיעה אודיסאוס כדמות הנענשת בשל חטא ההיבריס -הגאווה (ראה: Inferno XXVI).

אי הסירנות, שיר משנת 1908 של המשורר ריינר מריה רילקה על המפגש עם אי הסירנות (אודיסאה, ספר 12). ראה: רילקה, ריינר מריה, נטוש על הרי הלבב, הוצאת כרמל, ירושלים, 1999, עמ' 104.

איתקה, שיר של המשורר היווני קונסטנדינוס קוואפיס המציג תמונות מתוך האודיסאה. השיר נכתב לראשונה בשנת 1894 ונכתב בגרסה חדשה בשנת 1910. ראה: קוואפיס, קונסטנדינוס, כל השירים, ברונובסקי, יורם (מתרגם), הוצאת כרמל, ירושלים, 1993.

יוליסס, ספר מאת הסופר האירי ג'יימס ג'ויס הופיע בשנת 1922 (יוליסיס הוא השם הרומי של אודיסאוס).

הרפתקאות טלמאכוס, סיפור דאדאיסטי של לואי אראגון אודות קליפסו ואודיסאוס משנת 1922. הסיפור נכתב ביחס אל סיפור משנת 1699 של פנלון, סופר ותאולוג צרפתי בן המאה ה-17. ראה: דאדא וסוראליזם בצרפת, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, 1992, עמ' 139-141.

האודיסאה, ספר מאת הסופר היווני ניקוס קאזנצאקיס. הספר מהווה מעין המשך מודרני לאודיסאה המקורית וכתובה באותה מתכונת ובו הגיבור מתנסה בתאוריות רוחניות שונות כגון אלו של ניטשה, ישו, בודהה ועוד. בספר 33,333 פסוקים כמו האודיסאה המקורית. היצירה פורסמה בשנת 1938.

קינת אודיסיאוס, שיר מאת המשוררת לאה גולדברג, פורסם בעיתון דבר בשנת 1945 ובספר 'על הפריחה'. השיר מתאר את אודיסאוס היורד לשאול ומבכה את המתים ורדוף תחושת אשמה על מותם. ראה: גולדברג, לאה, שירים (כרך שני), הוצאת פועלים, תל אביב, 2004.

בוז (Contempt), סרט של בימאי הקולנוע ז'אן לוק גודאר ובו תסרטאי מוזמן לכתוב עיבוד קולנועי של האודיסאה ונאלץ להאבק במפיק השואף להפוך את הסרט לפופולרי על ידי רידודו. הסרט הופק בשנת 1963.

2001: אודיסאה בחלל ספר מאת ארתור סי קלארק, הופיע בשנת 1968.

אחי, איפה אתה? סרט מאת ג'ואל ואיתן כהן ובבימויו של ג'ואל כהן. הסרט מציג פרפראזה על האודיסאה בדמותם של שלושה אסירים נמלטים בארצות הברית בתקופת השפל הכלכלי. הסרט יצא להקרנה בשנת 2000.

האודיסאה (The Odyssey)- שיר של להקת הפרוגרסיב מטאל "סימפוני אקס", המבוסס על היצירה.

פנלופאה, ספר של הסופרת מרגרט אטווד המציג גרסה של סיפור פנלופאה ואודיסאוס מנקודת מבט נשית. הספר יצא בשנת 2006.

יוליסה\אודיסאוס, אופרה מודרנית מאת המלחין לואיגי דאלאפיקולה (LUIGI DALLAPICCOLA), היצירה נכתבה בשנות השישים ובוצעה לראשונה בשנת 1968 בצרפת. תקליטור יצא בחברת NAIVE תחת חסותו של ארגון המוזיקה הצרפתי INA. המוזיקה מרתקת ומהפנטת עם הרבה מוטיבים של שירת סירנות.

המסע של אודיסאוס הידוע בשמו האנגלי Ulysses Gaze. סרט של הבמאי היווני Theo Angelopoulos.

סרט מסעות בכיכובו של אהרוי קייטל.

הקומדיה האלוהית יצירה אלקטרואקוסטית של פראנסואה ביילה (FRANCOIS BAYLE) וברנארד פרמגייאני (BERNARD PARMEGIANI) שהיו חלוצים בתחום המוזיקה האלקטרונית. היצירה מתחילת שנות השבעים הייתה פס קול להופעת מחול לפי הקומדיה האלוהית ויצאה על גבי תקליטור כפול מטעם חברת Magison.