איגנורטיו אלנכי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

איגנורטיו אלנכּי (לטינית, ignoratio elenchi, התעלמות מהנושא, על פי המילה היוונית ελεγχος שמשמעה הפרכה) הוא טיעון מקבוצת כשלי הסחה השייכת לכשלי אי-רלוונטיות, בו מוצג טיעון העשוי להיות תקף כשלעצמו, אך מוכיח או תומך בהנחה שונה מזו שמנסים להוכיח. איגנורטיו אלנכּי ידוע גם בשם "מסקנה לא רלוונטית". הכשל זוהה לראשונה על ידי אריסטו ככשלון של השואל בעת נסיון להפריך טיעון של משיב.

כאשר הכשל מכוון, הוא מכונה "מליח אדום" (בלעז, "Red herring"), במשמעות של נסיון לבלבל ולהסיח דעתו של אדם במכוון. ביטוי זה מבוסס, לפי טענות, על הנסיון להסיט כלבים מנתיב הריח באמצעות שימוש במליחים מעושנים. הריח החזק של המליח עשוי לבלבל את ההולך ולהובילו לנתיב שגוי. המבנה הטיפוסי של "מליח אדום" במסגרת דיון הוא הבא:

1. נושא א' נדון
2. נושא ב' מועלה בהסוואה של דיון בנושא א'.
3. נושא א' נזנח.

[עריכה] דוגמאות

• פרקליט הגנה: "העבירה המיוחסת למרשי, אם בוצעה, אינה עבירה פלילית, אך מרשי סבל עינוי דין ממושך לאורך שנים בגלל זוטי דברים כאלו". (כמובן שאין שום קשר בין הוכחת חפותו של הנאשם לטיעון).
• "מצבם החמור של העניים מחייב כינון חוק שכר מינימום". (אפשר להסכים עם הטענה הראשונה, אך לא נובעת מכך הסכמה לטענה השנייה).
• "נכון שישנה מצוקה בקרב מפוני גוש קטיף, אבל בואו לא נשכח מי חסם כבישים ".