אנטיוכוס הראשון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנטיוכוס הראשון (סוֹטֶר) ("המושיע") (324 או 323 לפנה"ס - 262 או 261 לפנה"ס) מלך בממלכה הסלאוקית בין השנים 281 ל-261 לפנה"ס. הוא היה פרסי למחצה; אימו אפאמי הייתה אחת מהנסיכות המזרחיות שהעניק אלכסנדר כנשים לגנרלים שלו בשנת 324 לפנה"ס.
אנטיוכוס שלט בממלכה יחד עם אביו סלאוקוס הראשון (מייסד הממלכה הסלאוקית) מאז שנת 291 לפנה"ס. לאחר רצח אביו בשנת 281 לפנה"ס, עמדה בפניו המשימה המורכבת של שמירת האיפריה בשלמותה; כמעט מייד לאחר שעלה לשלטון פרץ מרד בסוריה. הוא נאלץ להשכין שלום במהרה עם תלמי הראשון, רוצח אביו, וויתר לו על מוקדון ושטחים נוספים באזור יוון. הוא גם לא הצליח להקטין את כוחם של שליטי אסיה הקטנה.
בשנת 278 לפנה"ס פרצו הגאלטים (כך קראו לגאלים באזור זה של העולם) לאסיה הקטנה, ונראה כי הנצחון שנחל אנטיוכוס מול פלישה זו הוא שהעניק לו את התואר "סוטר" ("המושיע" ביוונית).
בעת היפרדות בתי סלאוקוס ותלמי בשנת 301 לפנה"ס, נותרו שטחי ארץ ישראל שאלה פתוחה. הארץ הייתה תחת שלטון בית תלמי, אולם הסלאוקים המשיכו לטעון לבעלות. בשנת 275 לפנה"ס הובילה שאלה זו למלחמה ("המלחמה הסורית הראשונה"). המלחמה לא שנתה באופן מהותי את גבולות שתי הממלכות, למעט אולי שינויי בעלות על ערי גבול כמו דמשק ואזורי חוף באסיה הקטנה.
ב-262 לפנה"ס ניסה אנטיוכוס לעצור את כוחה הגדל של ממלכת פרגמון, שהתפתחה באסיה הקטנה, אולם הוא נחל תבוסה צבאית ליד סרדיס ומת עוד באותה שנה. לפני מותו הוא הוציא להורג את בנו סלאוקוס באשמת מרד. יורשו היה בנו השני, אנטיוכוס השני.
| סלאוקוס הראשון • אנטיוכוס הראשון • אנטיוכוס השני • סלאוקוס השני • סלאוקוס השלישי • אנטיוכוס השלישי • סלאוקוס הרביעי • אנטיוכוס הרביעי • אנטיוכוס החמישי • דמטריוס הראשון • אלכסנדר הראשון • דמטריוס השני • אנטיוכוס השישי • דיודיטוס טריפון • אנטיוכוס השביעי • דמטריוס השני • אלכסנדר השני • קליאופטרה תאה • סלאוקוס החמישי • אנטיוכוס השמיני • אנטיוכוס התשיעי • סלאוקוס השישי • אנטיוכוס העשירי • דמטריוס השלישי • אנטיוכוס האחד עשר • פיליפוס הראשון • אנטיוכוס השנים עשר • אנטיוכוס השלושה עשר • פיליפוס השני • סלאוקוס השביעי |
