בנייני האומה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנייני האומה (הסב את שמו ל-מרכז הקונגרסים הבינלאומי של ירושלים) הנו אולם הכנסים הראשון אשר הוקם בירושלים לאחר מלחמת העצמאות.
[עריכה] היסטוריה
הבניין הוקם ביוזמת הסוכנות היהודית כמרכז לאירוח כנסים ציוניים לצד כנסים ציבוריים אחרים. המבנה אשר תוכנן על ידי האדריכל הנודע זאב רכטר ונבנה בין השנים 1950 - 1960 (במשך זמן רב נותר הבניין כשלד בשל קשיי מימון ואף כונה "חירבת אל-אומה" - "חורבת האומה") נחנך בשנת 1956 בכנס של הקונגרס הציוני ה-24 שנערך בבניין הלא גמור. הבנייה הסתיימה בשנת 1963 ומאז ועד היום מארח שם קונגרסים,כנסים,ירידים ומופעים. התכנון של רכטר נועד לבטא את הקמת המדינה היהודית בארץ ישראל לאחר שנים של נדידה בגלות בארצות של זרים. מסיבה זו תכנן רכטר מבנה מוצק, עטוף אבן, אשר יישב על הקרקע ויראה חלק מההר סביבו. תכנון המבנה דומה לרויאל פסטיבל הול שהוקם בלונדון בשנת 1951. על מנת שלא ליצור מבנה אטום מידי שיראה כמו מצבה, השאיר את חזית הבניין מבלי עיטוי אבן. רכטר תכנן שבחזית יצייר האמן יוסף זריצקי ציור קיר מונומנטלי, אולם הדבר לא התבצע. בשנת 1995 כוסתה חזית המבנה בזכוכית בצבע תכלת.
[עריכה] אירועים במבנה
מבין האירועים הידועים והמתוקשרים שידע המקום: אירוויזיון 1979 ואירוויזיון 1999 וכן משפט דמיאניוק שהתקיים שם. בנוסף מתקיימים בו מדי שנה ארועים של פסטיבל ישראל והוא משמש כמשכנה של התזמורת הפילהרמונית הישראלית המקיימת במקום כ־12 קונצרטים בשנה, כמו גם התזמורת הסימפונית ירושלים.
במרכז הקונגרסים יכולים להתקיים ארועים עד 10,000 איש בו זמנית ב־27 אולמות תחת מבנה מקורה ובנוסף קיימים בו 15 חדרי סמינר.
כחלק ממרכז הקונגרסים גם האולם הגדול בישראל, אולם אוסישקין, ובו 3,104 מושבים (1,461 באולם ו־1,391 ביציע) המיועד לקוצרטים, מופעים, פסטיבלים וארועים אחרים.
בשנת 2009 תפתח מול בנייני האומה הממוקמת ממול לתחנה המרכזית ירושלים, תחנת רכבת ישראל, תחנת בנייני האומה בעומק 80 מטרים מתחת לאדמה כתחנה הסופית של קו הרכבת המהיר לירושלים ושנה לפני כן, בשנת 2008 צפוייה להחנך ממולו תחנה של הרכבת הקלה.
[עריכה] ראו גם
- אייל מירון, ירושלים וכל נתיבותיה, הוצאת יד בן צבי, 1996
- דוד קרויאנקר, ירושלים - מבט ארכיטקטוני, כתר הוצאה לאור, 1996
