ג'וליה קריסטבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ג'וליה קריסטבה (24 ביוני 1941), חוקרת ספרות.
מאז שהגיעה לפריז ב-1966, נעשתה ג'וליה קריסטבה, הבולגרית במוצאה, דמות בולטת בתאוריה ביקורתית עכשווית, כמו גם אחת מהאינטלקטואליות המכובדות ביותר בעולם.

היא פיתחה את הגותה על ידי מיזוג של דיסציפלינות שונות - פילוסופיה, בלשנות, סמיוטיקה, תורת הספרות, פסיכואנליזה - ושאפה תמיד לבסס צורות חדשות של שיח ביקורתי במטרה לחשוב באופן שונה על לוגיקה ועל המציאות.

עיסוקים אלו צמחו בתחילה מפעילויותיה בצמוד לקבוצת תל-קל (Tel Quel), אליה הצטרפה ב-1969, ושכללה בתוכה גם אישים כרולאן בארת, מישל פוקו, מרסלין פליינט ופיליפ סולרס. תקופה זו הניבה עבודות כ:

Sèméiotikè: Recherches pour une sémanalyse ‏ (1969)
Le Texte du roman: approche Sémiologique d'une structure discursive transformationnelle ‏ (1970)
La Révolution du langage poétique: l'avant-garde à la fin du XIXè siècle ‏ (1974), מחקר סמכותי של ניסויים בצרפתית פואטית בסוף המאה ה-19.

לאורך הקריירה שלה, השפיעה עליה ביותר פסיכואנליזה שאיננה פרוידיאנית, שלטענתה הפסיכואנליזה שלו היא השיח המסמן האולטימטיבי. הגרסה האנטי-פרוידיאנית של קריסטבה לפסיכואנליזה הניבה עבודות כ:

Pouvoirs de l'horreur. Essai sur l'abjection, על נרקיסיזם ו-דיכוי על ההשלכות הפסיכואנליטיות, הפילוסופיות והבלשניות שלהם;
Histoires d'amour, מחקר של "יחסי-אהבה, אהבה-אובייקט" וביטויה בחקר הספרות;
Au commencement était l'amour, עבודה על הקשרים בין פסיכואנליזה לאמונה;
Soleil noir. Dépression et mélancolie, בו קריסטבה בוחנת מלנכוליה ודיכאון בביטוייהם האמנותיים.

מודאגת מבעיות גזענות וקסנופוביה בצרפת, קריסטבה פירסמה גם את המאמר, Étrangers à nous-mêmes, בו היא בוחנת את ההיסטוריה של ה"זר" והצטלבותו עם לאומנות והבעיות הנובעות מכך.

בין פרסומיה האחרונים ניתן למצוא מאמרים כ:

Contre la dépression nationale
Le féminin et le sacré
Proust: questions d'identité
Visions capitales

ב-15 השנים שעד ל-2001 קריסטבה עבדה גם כפרופסורית אורחת באוניברסיטת קולומביה, חולקת את משרתה עם הסמיוטיקאי והסופר אומברטו אקו ועם צבטן טודורוב. היא אף עובדת כמזכירה הביצועית של האגודה הבינלאומית לסמיולוגיה, וכחברה בוועדי־עורכים רבים. באפריל 1997, קריסטבה קיבלה את אחד התארים המכובדים בצרפת, Chevalière de la légion d'honneur, על עבודתה שהקיפה 30 שנה, ותורגמה לשפות רבות.