דיה מצויה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| דיה מצויה | |
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: אין חשש (LC) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | דורסי יום |
| משפחה: | נציים |
| סוג: | דיה |
| מין: | דיה מצויה |
| שם מדעי | |
 Milvus migrans |
|
| תחום תפוצה | |
 |
|
דיה מצויה (שם מדעי: Milvus migrans), מכונה גם דיה שחורה, היא עוף דורס ממשפחת הנציים. נחשבת לעוף הדורס הנפוץ ביותר בעולם.
משקלה: 600-1000 גרם, אורכה: 55-60 ס"מ, מוטת כנפיה: 135-150 ס"מ
תתי-המין שונים בצבע מקורם ובגוון נוצותיהם, אך על פי רוב גוון חמרה עד שחור.
היא נפוצה באסיה, אירופה, אפריקה (פרט לעמק קונגו ולמדבר סהרה), ובאוסטרליה. מרבית הפריטים נודדים בעונת החורף למקומות חמים יותר, אך חלקם נשארים כל השנה באותו אזור גיאוגרפי.
למין עדיפות למישורי עשב פתוחים, אזורים חצי מדבריים, סואנות ויערות דלילים. היא אינה חובבת יערות סבוכים. היא תמצא גם בקרבת מקווי מים-חופים, נהרות וחלים. המין לא ימצא באופן תדיר, בתוך הטריטוריה הצפופה של האדם (בניגוד לבז המצוי למשל, אולם נראית זיקה בין תפוצתו לבין תפוצת האדם.
הדיה מסוגלת לעכל כמעט כל סוג מזון מהחי שנמצא בסביבתה, והיא משתמשת בטכניקות ציד רבות: חרקים אותם היא לוכדת בתעופתה, זוחלים קטנים,דו-חיים דגים, עופות ויונקים קטנים, אותם היא מאתרת מהאוויר או בשעת מנוחה. היא אף ניזונה מפגרים ושאריות מזון אותם היא מוצאת בתחנות האכלה לנשרים, במזבלות וכן באתרי זבח לאלים (במדינות אסיה). בנוסף, תאכל הדיה גם פירות- בעיקר תמרים.
בניגוד גמור לדיה האדומה שסולדת מהאדם, הדיה המצויה פיתחה תלות מסוימת כלפיו במציאת מזון. במדינות אסיה, נצפה המין פעמים רבות שהוא חומס מזון נטוש או גלוי לעין בתוך אזור כפרי או אורבאני.
הדיה ציפור חברותית ביותר. נצפו זוגות ויחידים, אך על פי רוב ימצאו בלהקות של 20-100 למטרות קינון ומציאת מזון וכן בשעות מנוחה על עצים. נצפו גם להקות של אלפי פריטים לצורך נדידה ובמקומות בהם נמצא מזון בשפע.
עונת הרבייה של הדיה משתנה מאזור לאזור. באזורים הממוזגים באירופה ובאסיה: מרץ-יוני, באפריקה הטרופית: בעונה היבשה, בדרום אפריקה: אוגוסט-דצמבר, באוסטרליה: יולי-נובמבר.
הדיות מקננות ביחידות או בקולוניות, בהתאם לכמות וגודל העצים באזור ובהתאם לכמות המזון בסביבה. נוכחות מקווה מים קרוב או חוף ים בקרבת הקן, גם היא משמעותית ביותר למציאת אזור קינון.
הקן מורכב מענפים רבים מגובבים לידי ערימה גבוהה, שזורים בו חתיכות בד, פלסטיק, ניר, צואה ועור.
הנקבה דוגרת על 2-3 הביצים במשך 26-38 ימים. במהלך תקופה זו אין הנקבה זזה מהקן, אך הדבר מותנה בזכר שאחראי על הספקת מזון תדיר אל הקן.
[עריכה] תפוצת תת המינים
- Milvus migrans migrans: צפון-מערב אפריקה, אירופה עד מרכז אסיה. בישראל חולפת בנדידת האביב ובנדידת הסתיו. חורפת במספרים רבים בעיקר בעמק חפר, עמק החולה ובנגב המערבי. מקננת לעתים נדירות ביותר.
- Milvus migrans lineatus: סיביר עד יפן ועד דרום הודו, צפון בורמה וסין.
- Milvus migrans formosanus: טיוואן וסין.
- Milvus migrans govinda: פקיסטן, הודו, סרי לנקה, הודו-סין וחצי האי המלאי.
- Milvus migrans affinis: איי סונדה, גיניאה החדשה, צפון אוסטרליה.
- Milvus migrans aegyptius: מצריים, דרום חצי האי ערב, חופי מזרח אפריקה עד קניה.
בישראל מזדמנת לעתים רחוקות ביותר, כשהיא יוצאת מגבולות חצי האי סיני. - Milvus migrans parasitus:מדרום למדבר סהרה באפריקה, איי קומורו מדגסקר ואיי קייפ ורדה.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיה מצויה |
