דניאל בארנבוים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דניאל בארנבוים (נולד ב־15 בנובמבר 1942) הוא פסנתרן ומנצח ישראלי-ארגנטינאי.

בארנבוים נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה, למשפחה של רוסים-יהודים. תחילה התפרסם בארנבוים בזכות כישוריו על הפסנתר, אך לאחר מכן הוא נודע בעיקר בשל ניצוחיו על התזמורות. בארנבוים, אזרח ישראלי, מפורסם בין היתר בארץ כיוון שהתעקש לנגן את יצירותיו של ריכרד וגנר, חרף מחאות של ניצולי שואה ופוליטיקאים מן הימין. מאידך תמכו בהחלטתו רבים, וביניהם גם ניצולי שואה אחרים.

תוכן עניינים 1 קריירה 2 השמעת המוזיקה של וגנר בישראל 3 האהדה לפלסטינים 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] קריירה

אמו של בארנבוים החלה ללמד אותו נגינה בפסנתר כשהיה בן חמש. אחריה נטל אביו את תפקיד המורה והיה ונשאר מורו היחיד. באוגוסט 1950, כשהיה רק בן שבע, ניגן לראשונה בקונצרט בבואנוס איירס.

בשנת 1952 עלתה משפחת בארנבוים לישראל. בקיץ של שנת 1954 לקחו אותו הוריו לזלצבורג בכדי להשתתף בשיעורי הניצוח של איגור מרקביץ'. באותו קיץ גם נפגש לראשונה עם וילהלם פורטוונגלר וניגן עימו. בשנת 1955 למד הרמוניה והלחנה אצל נדיה בולאנז'ה בפריז.

בארנבוים הופיע לראשונה כפסנתרן ברומא ובווינה בשנת 1952, בפריז בשנת 1955, בלונדון בשנת 1956 ובניו יורק בשנת 1957 תחת שרביטו של לאופולד סטוקובסקי. מאז הוא יצא למסעות הופעות תדירים באירופה, בארצות הברית, בדרום אמריקה, באוסטרליה ובמזרח הרחוק.

בשנת 1954 החלו להפיק הקלטות של בארנבוים, ומאוחר יותר הוא הקליט את כל הסונאטות לפסנתר של מוצרט ושל בטהובן, והקונצ'רטי לפסנתר של מוצרט (הן כמנצח והן כפסנתרן), בטהובן (עם אוטו קלמפרר), בראהמס (עם ג'ון ברבירולי) וברטוק (עם פייר בולז).

בעקבות הופעת הבכורה שלו כמנצח עם תזמורת פילהרמוניה בלונדון בשנת 1967, הוזמן בארנבוים לנצח על תזמורות אירופאיות ואמריקאיות רבות. בין השנים 1975-1989 הוא היה המנהל המוזיקלי של תזמורת פריז, שם ניצח על חלק ניכר מהמוזיקה הקלאסית של המאה ה-20.

בארנבוים ניצח לראשונה על אופרה בשנת 1973, עת ניצח על הביצוע של האופרה דון ג'ובאני של מוצרט בפסטיבל אדינבורו. הוא הופיע לראשונה בפסטיבל ביירוית בשנת 1981, והיה למנצח קבוע שם עד שנת 1999.

החל משנת 1991 בארנבוים הוא המנהל המוזיקלי של התזמורת הסימפונית של שיקגו, תפקיד אותו מילא קודם לכן המנצח הנודע גיאורג שולטי. הוא גם מכהן, החל משנת 1992, כמנהל המוזיקלי של האופרה של ברלין. ברנבוים היה נשוי לצ'לנית הבריטית ז'קלין דה פרה, מוזיקאית מחוננת שהקריירה שלה נגדעה עקב מחלת הטרשת הנפוצה. בשנים האחרונות לחייה של דה פרה חיי בארנבוים בחשאי עם הפסנתרנית אלנה בשקירובה ונולדו להם שני ילדים. הם נישאו בשנת 1988.

בחודש מאי 2004 הוענק לבארנבוים פרס וולף במשכן הכנסת.

[עריכה] השמעת המוזיקה של וגנר בישראל

ב-7 ביולי ניצח בארנבוים על ה"ברלין שׁטאטסקפלה" שבצעה את הפתיחה (אוברטורה) לאופרה של ריכרד וגנר "טריסטן ואיזולדה" בפסטיבל ישראל בירושלים. הביצוע עורר סערה בישראל, כיוון שהמוזיקה של וגנר נחשבת במדינה למוקצה בשל האנטישמיות של וגנר (כמו גם מיתוסים לא נכונים כאילו נוגנו יצירותיו של וגנר במחנות ההשמדה או כאילו היה ואגנר נאצי, דבר שלא ייתכן עקב העובדה שואגנר מת בשנת 1883: חמישים שנה בדיוק לפני עליית הנאצים לשלטון. היטלר עצמו נולד רק שש שנים לאחר מכן).

בארנבוים היה אמור בתחילה לנצח על המערכה הראשונה של האופרה "הואלקירות" (שנודעת כאופרה האהובה על היטלר) יחד עם שלושה סולנים, בהם הטנור פלאסידו דומינגו. מחאות מצד ניצולי שואה כמו גם מצד שרים בממשלת ישראל הביאו לכך שהנהלת הפסטיבל ביקשה שבארנבוים יעלה יצירה אחרת במקום.

בארנבוים הסכים לבקשה והחליף את היצירה ביצירות מאת רוברט שומן ואיגור סטרווינסקי, אך הביע את צערו על הבקשה. בתום הקונצרט הצהיר בארנבוים שהקונצרט תם, וששני הדרנים כבר נוגנו. הוא המשיך ואמר שברשות התזמורת ישנם התווים לפתיחה של "טריסטן ואיזולדה", אופרה מאת ואגנר. בארנבוים הודיע שאם הקהל ירצה, הם ינגנו את הפתיחה, והציע לאלו שעלולים להיפגע מכך לעזוב את האולם בשלב זה. חלק מהנוכחים הגיבו במחיאות כפיים בעוד אחרים הביעו את מחאתם. בארנבוים שוחח עם הקהל בעברית במשך כחצי שעה והסביר את הרציונל שלו מאחורי נגינת היצירה, וקרא לאלו שהביעו מחאה לתת למוזיקה להישמע.

בארנבוים אמר שהוא החליט להתריס נגד החרם על וגנר בשל העובדה שבמסיבת עיתונאים שערך בשבוע שלפני ההופעה הוא שמע צילצול של טלפון סלולרי שמנגינתו הייתה "רכיבת הוואלקירות". הוא הסביר: "חשבתי שאם אפשר לשמוע אותה (היצירה) בצלצול טלפון, מדוע אי אפשר לנגן אותם באולם קונצרטים?"

[עריכה] האהדה לפלסטינים

בארנבוים הוא מבקר חריף של מדיניות ישראל בגדה המערבית וברצועת עזה, ולדבריו המדינה "מאבדת את יתרונה המוסרי [בכך שהיא] נלחמת נגד הזהות של האנשים". בראיון למבקר המוזיקה נורמן לברכט בשנת 2003 האשים בארנבוים את ממשלת ישראל בהתנהגות שהיא "תועבה מוסרית וטעות אסטרטגית" ובכך שהיא "מעמידה את עצם קיומה של מדינת ישראל בסכנה." [1]. כמחווה של סולידריות עם הפלסטינים, הופיע בארנבוים בשטחים, בעיקר בגדה.

בשנת 1999 מימן בארנבוים, יחד עם אדוארד סעיד, שעימו היה בידידות קרובה, את תזמורת דיוואן מזרח-מערב. התזמורת היא יוזמה לקבץ בכל קיץ קבוצה של מוזיקאים צעירים מוכשרים מישראל וממדינות ערב. בארנבוים וסעיד היו בין אלו שקיבלו, בשנת 2002 את פרס נסיך אסטוריאס על עבודתם ב"שיפור ההבנה בין האומות".

בארנבוים וסעיד כתבו יחד את הספר "קווי דמיון ופרדוקסים" (Parallels and Paradoxes) על בסיס סדרת דיונים פומביים שערכו בקרנגי הול בניו יורק.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• דניאל בארנבוים, האתר הרשמי