האופרה של ברלין
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האופרה הממלכתית של ברלין היא להקת אופרה גרמנית חשובה. משכנה הקבוע הוא בית האופרה בשדרת אונטר דן לינדן ("תחת התרזות") בברלין.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] השנים הראשונות
המלך פרידריך השני הזמין את הקמת הבניין המקורי באתר והבניה החל ביולי 1741 במה שנועד להיות החלק הראשון של "פורום פרידריציאנום". עוד לפני שהושלמה כליל, נחנכה אופרת החצר (הופאופר) בהצגת "קליאופטרה וקיסר" של קרל היינריך גראון, ב-7 בדצמבר, 1742. אירוע זה ציין את ראשיתו של שיתוף פעולה מוצלח לאורך 250 שנה בין ה"שטאטסאופר" ל-שטאטסקאפלה ברלין", התזמורת שראשיתה במאה ה-16.
בשנת 1842 קבע גוטפריד וילהלם טאוברט מסורת של קונצרטים סימפוניים סדירים. באותה שנה החליף ג'אקומו מאיירבר את גאספארה ספונטיני כמנהל מוזיקלי כללי. פליקס מנדלסון ניצח גם הוא על קונצרטים סימפוניים במשך שנה.
ב-18 באוגוסט, 1843 נהרסה ה"לינדן אופרה" בשריפה. בניין אופרה חדש, שתכנן האדריכל קרל פרידריך לאנגהנס, נחנך בסתיו הבא בהצגת Ein Feldlager in Schlesien של מאיירבר.
בשנת 1821 העלתה האופרה של ברלין בהצגת בכורה את "הקלע החופשי" של ובר. בשנת 1849, הייתה הצגת הבכורה של "נשי וינדזור העליזות" של אוטו ניקולאי, בניצוח המלחין עצמו.
[עריכה] המאה ה-20
בסוף המאה ה-19 וראשית המאה העשרים משכה אליה האופרה של ברלין הרבה מנצחים ידועי שם ומכובדים, ביניהם פליקס ויינגרטנר, קרל מוק, ריכרד שטראוס וליאו בלך.
אחרי קריסת האימפריה הגרמנית בשנת 1918, שונה שמה של האופרה לשם הנוכחי Staatsoper unter den Linden וה Königliche Kapelle הייתה ל Kapelle der Staatsoper.
בשנות ה-20 תפסו את משרת המנצח וילהלם פורטוונגלר, אריך קלייבר, אוטו קלמפרר, אלכסנדר פון זמלינסקי וברונו ולטר. בשנת 1925 עלתה "ווצק" של אלבן ברג בהצגת בכורה, בניצוח אריך קלייבר, בנוכחות המלחין.
אחרי תהליך שיפוצים מקיף, נפתחה האופרה מחדש באפריל 1928 בהפקה חדשה של "חליל הקסם". באותה שנה הופיעו הבס הרוסי פיודור שליאפין ובאלט רוס של סרגיי דיאגילב עם המנצח ארנסט אנסרמה בהופעות אורח. בשנת 1930 ניצח אריך קלייבר על ביצוע בכורה של "כריסטוף קולומבוס" מאת דריוס מיו. אבל בשנת 1934, כשקלייבר ניצח על קטעים סימפוניים מתוך "לולו" של אלבן ברג, המפלגה הנאצית חוללה שערוריה וקלייבר נאלץ לצאת לגלות.
אחרי עליית הנאצים בראשות היטלר לשלטון, פוטרו אנשים ממוצא יהודי מן ההרכב. מוזיקאים גרמנים רבים שעמדו בקשר עם האופרה יצאו לגלות, ביניהם המנצחים אוטו קלמפרר ופריץ בוש. בתקופת הרייך השלישי שימשו רוברט הגר, יוהנס שילר והרברט פון קאראיין בתפקיד מנצח תזמורת האופרה. בשנת 1944, תחת שרביטו של קאראיין, התבצעה הקלטת הסטריאו הראשונה.
במהלך מלחמת העולם השנייה נהרס בית האופרה כליל בשתי הפצצות. השלב הראשון של בניה מחדש היה מהיר, והבניין נפתח שוב תוך זמן קצר בהצגת "אמני השירה מנירנברג" של ריכרד וגנר.
[עריכה] השנים שלאחר המלחמה
המשך הבניה מחדש התעכב לזמן רב. משנת 1945 הופיעה להקת האופרה בבניין האדמירליות לשעבר (כיום תיאטרון מטרופול). הלהקה חזרה לביתה המקורי אחרי שהבניה מחדש, בפרשנות חופשית לסגנון בארוקי, הסתיימה לבסוף בשנת 1955. בית האופרה המחודש נפתח, שוב, ב"אמני השירה מנירנברג" של וגנר.
אחרי שנבנתה חומת ברלין בשנת 1961, הייתה האופרה מבודדת משהו, אבל המשיכה עדיין ברפרטואר מקיף, שכלל יצירות מן התקופה הקלאסית והרומנטית לצד באלטים ואופרות מודרניים.
אחרי הפלת החומה ואיחוד שני חלקיה של ברלין, חזרה לינדן אופרה אל העולם האופראי. יצירות חשובות שבוצעו כבר בעבר התגלו מחדש ועמדו לדיון מחודש במסגרת ה"דרמטורגיה הברלינאית". אופרת בארוק, בייחוד, עמדה במרכז תשומת הלב, עם "קליאופטרה וקיסר", "קרזוס", ל'אופרה סריה ו"גריזלדה". בביצוע היצירות האלה לקחו חלק המנצח הפלמי רנה יקובס, האקדמיה הברלינאית למוזיקה עתיקה והרכב כלי נגינה מתקופת הבארוק.
בשנת 1992 התמנה המנצח הישראלי דניאל ברנבוים למנהל מוזיקלי. בפסטיבל של 2002 ניצח על מחזור וגנר בעשרה חלקים, הפקה שנוצרה בשיתוף פעולה עם הבמאי הארי קופפר.
