הכתם העיוור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הכתם העיוור הינו נקודה שחורה בראייה המתורגם לאזור, שבו אין התמרה של תמונת האור ל"שפה עצבית", ועל-כן אין היא נקלטת במוח. הראשון שגילה תופעה זו הינו הפיזיקאי אדם מריוט בשנת 1660.
תופעה זו נוצרת בעקבות אי קיום רגישות לאור בנקודת החיבור בין רשתית העין לראש עצב הראייה. ה"כתם העיוור" ממוקם במקום שבו קיים ריבוי תאי עצב (נוירונים) באזור יציאת אלומת תאי העצב (אקסונים). תפקידו של עצב הראייה הינו להעביר את המידע הנקלט הישר אל המוח. מאחר ובאזור זה לא קיימים קולטנים (פוטורצפוטורים) אשר יקבלו את קרני האור החודרים מבעד לעדשה ומתמקדים באזור הזה, אין המוח מקבל את המידע הרצוי לפיענוח.
הדרך של המוח להתגבר על התופעה היא באמצעות עקרון "השלמת הפרטים החסרים" השכיח באשליות אופטיות ובאחיזות עיניים (כדוגמת ציוריו של מוריץ קורנליס אשר).
הבדיקה למציאת הכתם העיוור פשוטה ופועלת על שדה הראייה: