הנרי השביעי מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הנרי השביעי (28 בינואר, 1457 – 21 באפריל, 1509), מלך אנגליה ורוזן אירלנד (החל מה-22 באוגוסט, 1485). היה מייסדה של שושלת טיודור, ונחשב לאחד ממלכיה המוצלחים ביותר של אנגליה.

תוכן עניינים 1 הרוזן מריצ'מונד 2 עלייתו למלוכה 3 ילדיו של הנרי השביעי 4 מדיניות דיפלומטית וכלכלית 5 שנים מאוחרות 6 צאצאים

[עריכה] הרוזן מריצ'מונד

הנרי טיודור היה בנו של אדמונד טיודור, הרוזן הראשון של ריצ'מונד, שהיה אחיו למחצה של המלך הנרי השישי, מצד אמו של הנרי השישי, קתרין, מלכת צרפת, אשר נישאה למלך הנרי החמישי, ולאחר מותו נישאה לאוון טיודור, סבו של הנרי השביעי. אמו הייתה מרגרט ביופורט, צאצאית של אדוארד השלישי מג'ון גונט וקתרין סווינפורד. מאביו, ירש הנרי את תואר הרוזן מריצ'מונד, ומאמו - תביעה מעורפלת לכתר האנגלי. הוא נולד בפמברוק, וויילס, ואת השנים הראשונות בחייו בילה בטירת הארליץ', אשר הוחזקה על ידי בית לנקסטר, והושמה במצור על ידי בית יורק בזמן מלחמת השושנים. שבע שנים עמדה הטירה במצור, אך לבסוף נפלה. יושביה ששרדו קיבלו חנינה, וביניהם הנרי בן ה-12. לאחר נפילת טירת הארליץ' יצא הנרי לגלות בבריטני. נראה היה כי ידו של בית לנקסטר, שאליו הייתה נתונה נאמנותה של משפחת טיודור בשנות המלחמה, הינה על התחתונה, וכאדם בעל תביעה מסוימת לכתר (גם אם חלשה ביותר), ידע הנרי כי השהות בגלות עדיפה על הסיכון של שהייה באנגליה תחת שלטונם של אדוארד הרביעי וריצ'רד השלישי, אשר ניתבו את דרכם אל הכתר בשחייה בנהרות של דם, ולא ידעו רחמים כלפי טוענים לכתר, או מי שדימו בליבם שיש לו טענה לכתר.

[עריכה] עלייתו למלוכה

ריצ'רד השלישי היה מלך בלתי פופולרי. את שלטונו ביסס לאחר רציחתם של אחייניו הנסיכים אדוארד החמישי, ואחיו הדוכס מיורק, שהיו בני שתים עשרה שנים ותשע שנים. גם לאחר רציחת הנסיכים לא שקט ריצ'רד והחל במסע הרג בו הרג את גדולי תומכיו לאחר שהעלה כנגדם חשדות אמיתיים, או מדומים. העם האנגלי לא יכל עוד לשאת אדם זה וציפה למושיע. אך מלחמת השושנים הכריתה למעשה את רובו של ענף לנקסטר לצאצאיו של המלך אדוארד השלישי, ומספר הטוענים לכתר בעלי זכות ראויה היה קטן מאד. נסיון מרידה כושל, באוקטובר 1484 הביא למות דודנו של הנרי, הנרי סטאפורד דוכס באקינגהם, וזאת לאחר שהנרי כבר נחת בחופי פלימות', כשעימו צבא קטן, אך משפוזר המרד בשאר חלקי הממלכה הפליג בחזרה לבריטני. לאחר כישלון נסיון זה היה הנרי לטוען לכתר הראשי מטעם בית לנקסטר. הנרי שהה בבריטני, כשעימו חבורת גולים אצילים, אשר מדי יום הצטרפו אליהם עוד אנשים, ככל שמשטרו הרודני והכושל של ריצ'רד המשיך בהקזת הדמים באנגליה. בחודש אוגוסט 1485, לאחר שהצליח להשיג את תמיכת מחותניו של המלך לשעבר מבית יורק, אדוארד הרביעי, הוא נחת עם כוח צבאי בוויילס וצעד לאנגליה, כשהוא מלווה בדודו, ג'ספר טיודור. וויילס הייתה באופן מסורתי מאחז של תומכי בית יורק, והנרי חב את התמיכה שקיבל למוצאו, מאחר שאביו היה ממוצא ולשי, צאצא לשליט ולשי קדום בשם ריס. הוא אסף צבא של 5000 חיילים ועלה צפונה.

בצפון, ניצח הנרי טיודור את העריץ ריצ'רד השלישי בקרב בוזוורת' ב-1485, כאשר במהלך הקרב אחדים מתומכיו המרכזיים של ריצ'רד החליפו צדדים או נטשו את שדה הקרב. הקרב סיים למעשה את "מלחמות השושנים" הארוכה בין בית יורק לבית לנקסטר. הטענה של הנרי לכתר הייתה בעייתית, והתבססה על שושלת ממזרית, אך לא היה זה מחסום בפניו אל המלכות, מאחר שירושה לא הייתה הדרך היחידה להפוך לשליט; דרכים אחרות היו מינוי (על ידי השליט הקודם), חוק, החזקה למעשה בכוח, וכפי שהיה במקרה של הנרי השביעי, כיבוש.

לאחר שעלה לשלטון, דאג הנרי השביעי תחילה לחיזוק כוחו. נותרו מעט טוענים אחרים לכתר לאחר מלחמת האזרחים הארוכה, כגון פרקין וורבק (אשר התחזה לנסיך שנעלם, אדוארד החמישי), שנתמכו על ידי אצילים ממורמרים. הנרי הצליח לחזק את שלטונו במספר אמצעים, אך בעיקר על ידי הפרדת וחתירה תחת כוחם של האצילים.

המעשה הראשון של הנרי היה להכריז על עצמו כמלך מהיום שלפני הקרב, וכך דאג כי כל מי שלחם כנגדו יהיה, באופן טכני, אשם בבגידה. מעניין לציין, לפיכך, שלא הרג את יורשו המיועד של ריצ'רד, ג'ון דה לה פול רוזן לינקולן. דבר זה עלה לו ביוקר שנתיים לאחר מכן, כשלינקולן מרד וניסה להעמיד יורש אחר, למברט סימנל, במקום הנרי. לינקולן נהרג בקרב סטוק, אך חייו של סימנל ניצלו והוא נעשה למשרת מלכותי.

סימנל הציג את טענתו של "אדוארד השישי" לכתר, בכוונתו לאדוארד רוזן ווריק, בנו של ג'ורג' דוכס קלארנס, שהיה עדיין אסיר במצודת לונדון. באופן חריג, נהג הנרי באדוארד ביד רכה, ולא מצא סיבה להוציאו להורג עד שהגיע לגיל בגרות ב-1499. אחותו הבוגרת של אדוארד, מרגרט פול, שהייתה הטוענת הבאה לכתר, ירשה את רוזנות סאליסברי מאביה, ושרדה עד אמצע המלכות הבאה.

דרך נוספת בה נקט הנרי על מנת לחזק את שלטונו, הייתה לעמוד בהבטחתו להינשא לאליזבת מיורק, בתו הבכירה של אדוארד הרביעי, והשניים נישאו ב-18 בינואר 1486, בכנסיית ווסטמינסטר. החתונה איחדה את הבתים שלחמו זה בזה, וכך העניקה לו זכות נוספת לכתר בשל קו הירושה של אליזבת (אם כי ישנן ראיות לכך כי אדוארד עצמו נולד כממזר). בימיו האחרונים של ריצ'רד השלישי זמם ריצ'רד לחזק את שלטונו באמצעות נישואין לאחייניתו זו. עתה איחדו נישואיהם של הנרי ואליזבת' את השושנה הלבנה של יורק עם השושנה האדומה של לנקסטר, לכלל סמלו של בית טיודור - שושנה לבנה המשולבת בשושנה אדומה.

[עריכה] ילדיו של הנרי השביעי

ילדיהם של הנרי ואליזבת היו:

• ארתור, נסיך ויילס (20 בספטמבר, 1486 – 2 באפריל, 1502)
• מרגרט טיודור (28 בנובמבר, 1489 – 18 באוקטובר, 1541)
• הנרי השמיני מלך אנגליה (28 ביוני, 1491 – 28 בינואר, 1547)
• אליזבת טיודור (2 ביולי, 1492 – 14 בספטמבר, 1495)
• מרי טיודור (18 במרץ, 1496 – 25 ביוני, 1533)
• אדמונד טיודור, דוכס סומרסט (21 בפברואר, 1499 – 19 ביוני, 1500)
• קתרין טיודור (נולדה ומתה ב-2 בפברואר, 1503); אליזבת' מתה בעת שילדה את קתרין.

[עריכה] מדיניות דיפלומטית וכלכלית

הנרי הצליח במדיניותו הכלכלית, ומילא מחדש את אוצרות הממלכה, שהתרוקנו בימיו של אדוארד הרביעי (על ידי קרוביה של אשתו לאחר מותו ולפני עלייתו לשלטון של ריצ'רד השלישי), על ידי ייעול דרכי המיסוי. בעניין זה נתמך הנרי על ידי ראש ממשלתו, הארכיבישוף ג'ון מורטון, שייסד את שיטת "המזלג" כדי להבטיח שהאצילים ישלמו את מסיהם המוגברים (למזלג היו שתי שיניים: אלה ששילמו מעט עד עתה, יכולים, לפיכך, לשלם כעת הרבה, ואלה ששילמו הרבה עד עתה, וודאי יכולים לשלם כעת אף יותר). גם הממשל המלכותי עבר מהפכה בכך שהנהיג את מועצת המלך, ששלטה על האצילים.

מדיניותו של הנרי דגלה בשלום ויצירת שגשוג כלכלי. ניתן לומר כי הצליח בשתי מטרותיו. הוא לא היה איש צבא, ולא היה לא עניין לנסות להשיג מחדש את הטריטוריות שהופסדו לצרפתים בימי מלכותם של קודמיו; לפיכך, היה מוכן בשמחה לחתום על הסכם עם צרפת, שהכניסה רווחים כספיים לממלכת אנגליה בצורה ישירה ועקיפה. במשך מרבית הקריירה שלו כטוען לכתר, היה הנרי תחת ההגנה הפיזית והכלכלית של הכס הצרפתי והוואסלים שלו. על מנת לחזק את מעמדו הוא סבסד בניית ספינות, וכך חיזק את הצי ושיפר את אפשרויות הסחר הימי. עד יום מותו, צבר הנרי השביעי הון עצמי של מליון וחצי פאונד, סכום שבנו הצליח לאבד בזמן די קצר.

מלבד חתימת ההסכם עם הצרפתים, חיזק הנרי את קשריו עם ספרד בכך שחיתן את בנו ארתור לקתרינה מאראגון, עם סקוטלנד, בכך שהשיא את בתו מרגרט למלך ג'יימס הרביעי ועם גרמניה, תחת הקיסר מקסמיליאן הראשון.

[עריכה] שנים מאוחרות

ב-1502, הכה הגורל את הנרי בשתי מכות מהן לא התאושש מעולם: יורשו ארתור מת במגפה בארמון לאדלו, ומספר חודשים לאחר מכן מתה אשתו של הנרי בעת לידתה. מאחר שלא רצה שהמשא ומתן עם ספרד, שהוביל לנישואי בנו עם קתרין מאראגון, יתבזבז, אירגן הנרי אישור לבנו הצעיר להתחתן עם אלמנת אחיו, אם כי דרגת קירבתם לרוב מנעה נישואין בכנסייה הקתולית. הנרי השיג את האישור מהאפיפיור יוליוס השני, אך עדיין לא היה בטוח לגבי ערך הנישואין, ולא איפשר להם להתרחש בימי חייו. על אף כי היו לו תכניות להינשא שנית ולהוליד יורשים נוספים, הוא מעולם לא עשה זאת. במותו ב-1509, הוריש הנרי השביעי את המלוכה לבנו, הנרי השמיני.

[עריכה] צאצאים

בתו הגדולה של הנרי, מרגרט, נישאה קודם לג'יימס הרביעי מלך סקוטלנד, ובנם היה לג'יימס החמישי מלך סקוטלנד, אביה של מרי מלכת הסקוטים. בעזרת נישואין אלה, ניסה הנרי לשבור את הברית הקדומה בין צרפת לסקוטלנד. נישואיה השניים של מרגרט היו לארצ'יבלד דגלאס; נכדם, הנרי סטיוארט רוזן דרנלי, התחתן עם מרי מלכת הסקוטים. בנם, ג'יימס השישי מלך סקוטלנד, ירש את כתר אנגליה כג'יימס הראשון לאחר מות אליזבת הראשונה. בתו האחרת של הנרי השביעי, מרי, נישאה ראשית למלך לואי השנים עשר מצרפת, ולאחר מותו מירח דבש מוגזם, נישאה לצ'ארלס ברנדון, הדוכס מסופולק. בתם פרנסס התחתנה עם הנרי גריי, וילדיהם כללו את הליידי ג'יין גריי, שבשמה הוריה ומחותניה ניסו להשיג את הכתר לאחר מות אדוארד השישי.

הנרי השביעי קבור במנזר וסטמינסטר.