וארא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרשת וארא היא פרשת השבוע השנייה בספר שמות. היא מתחילה בפרק ו' פסוק ב ומסתיימת בפרק ט' פסוק לה.

תוכן עניינים

1 תוכן הפרשה
2 סיפור המכות
3 הפטרה
4 קישורים חיצוניים

[עריכה] תוכן הפרשה

הפרשה פותחת באמצע תשובתו של אלוהים על טענתו של משה, שפנייתו הכושלת אל פרעה רק הרעה את שעבוד בני ישראל. ה' מסביר למשה את המהלך המיועד ליציאת מצרים ולגאולת העם ב"ארבע לשונות של גאולה": "והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים, והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים, ולקחתי אתכם לי לעם". ה' מצווה את משה למסור דברים אלה לעם ומשה מבצע את השליחות, אבל בני ישראל אינם שומעים אליו "מקוצר רוח ומעבודה קשה". ה' מורה למשה ללכת שוב אל פרעה, ומשה מקשה: "הן בני ישראל לא שמעו אלי, ואיך ישמעני פרעה?".

סיפור הדברים מופרע לשם תיאור קצר של ייחוסם של משה ואהרן ופירוט צאצאיהם.

ה' מטיל על משה ואהרן את השליחות ללכת לפרעה ולדרוש את שחרורם של ישראל ושילוחם ממצרים. אולם הוא מגלה מראש למשה כי פרעה יקשה את ליבו וזאת, מתוך כוונה אלוהית, למען הרבות אותות ומופתים בארץ מצרים. משה מנסה לסרב לקבל את השליחות בתואנה כי הוא "ערל שפתיים", אולם ה' מעמיד לצידו את אחיו אהרן כ"נביא" (לפי רש"י: מתורגמן). בתקופת שליחות זו משה בן 80 ואהרן בן 83 שנה.

משה ואהרן מבצעים את השליחות ועל פי עצת ה' הם מבצעים מופת לעיני פרעה ועבדיו לשם אימות שליחותם. אהרן משליך את מטהו לפני פרעה והופכו לתנין (לפי חז"ל: נחש). חרטומי מצרים מראים גם הם את כוחם והופכים את מטותיהם לתנינים. אהרן מוכיח את עליונות מטהו בכך שהוא בולע את מטותיהם של החרטומים. פרעה אינו מתרגש וממאן לשלח את העם.

המשך הפרשה מספרת את סיפורן של שבע מתוך עשר המכות והן: מכת דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד. חמש מתוכן באו לאחר התראה מוקדמת של משה טרם הגיע המכה, והן: מכות דם, צפרדע, ערוב, דבר והברד.

[עריכה] סיפור המכות

ערך מורחב – עשר המכות

מכת דם – אהרן מכה במטהו את היאור, "ויהפכו כל המים אשר ביאור לדם". דגי היאור מתים, וסרחונם מתפשט במצרים.

מכת צפרדע – אהרן מכה שוב במטהו על מימי מצרים, "ותכס הצפרדע את ארץ מצרים". הצפרדעים עולים ובאים בביתם, בחדר משכבם, ואף בתנורים ובבצקים. פרעה מפציר במשה ואהרן לביטול המכה. המכה מסתיימת, והוא ממשיך להקשות את ליבו.

מכת כינים – אהרן מכה את עפר הארץ והכינים פושטים על ארץ מצרים באדם ובבהמה. החרטומים מנסים אף הם את כוחם בהולדת כינים, ומשאינם מצליחים הם מכריזים: "אצבע אלוהים היא".

מכת ערוב – ערוב כבד הגיע למצרים. לפי חז"ל, היה זה ערבוביה של חיות רעות, נחשים ועקרבים, אשר השחיתו את מצרים. פרעה בא בהצעה לפני משה, להתיר לישראל לעבוד את אלוהיהם בתוך הארץ מבלי לעוזבה. משה מסרב להצעה ופרעה מסכים לשלחם תמורת ביטול מכת ערוב. משה מתפלל עבורו והערוב סר, אבל פרעה שוב מפר את הבטחתו.

מכת דבר – מגפת דבר מתפשטת בבקרם ובצאנם של המצרים שהיו בשדה, "וימת כל מקנה מצרים, וממקנה בני ישראל לא מת אחד".

מכת שחין – משה ואהרן לוקחים מלוא חפניהם "פיח כבשן", משליכים השמיימה והפיח הופך לשחין אבעבועות באדם ובבהמה.

מכת ברד – ה' ממטיר ברד כבד מאוד, ואש מתלקחת בתוכו, "אשר לא היה כמוהו במצרים מיום היווסדה". כל האדם והבהמה ששהו בחוץ לביתם מתו, עשב השדה הוכה ועץ השדה נשבר. לבקשת פרעה מתפלל משה להפסקת הברד, ופרעה עומד כרגיל במריו ואינו משלם את ישראל מארצו.

[עריכה] הפטרה

מפטירים בנבואתו של יחזקאל על פרעה ומצרים: "הנני עליך פרעה מלך מצרים, התנים (=התנין) הגדול הרובץ בתוך יאוריו". ההפטרה היא בספר יחזקאל, מפרק כ"ח פסוק כה (למנהג תימן: פסוק כד) עד פרק כ"ט פסוק כא.