ז'וזה סאראמאגו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ז'וזה סאראמאגו (נולד ב-16 בנובמבר 1922 באגינאגה, פורטוגל) הוא סופר, מחזאי ופובליציסט. נחשב לגדול סופרי פורטוגל כיום.
תוכן עניינים |
[עריכה] ביוגרפיה
אביו של סאראמאגו היה ז'וזה דה סוזה ואמו - מאריה דה פידאדה. דה סוזה שירת בצבא במלחמת העולם הראשונה. הוא היה חקלאי, בכפר אזינהאגה, 100 ק"מ צפונית מזרחית לליסבון. בשנת 1924 עבר עם משפחתו לליסבון והפך לאיש משטרה. אחיו בן ה-12 של סאראמאגו, פראנסיסקו, מת חודשים ספורים אחרי המעבר לליסבון. על פי עדותו של סאראמאגו לא היו בביתו ספרים כלל, ואת ספרו הראשון הוא קנה בעצמו בגיל 19.
לאחר סיום לימודיו עבר סאראמאגו קורס קצר במכונאות ועבד כמכונאי רכב במוסך. לאחר שעות העבודה היה הולך לספרייה העירונית וקורא ספרים. לאחר נישואיו בשנת 1944 התקבל לעבודה בשירות הסעד הממשלתי.
סאראמאגו התחתן עם אילדה רייס בשנת 1944. בנם היחיד, ויאולנטה, נולד ב-1947.
בשנת 1947 התפרסם הרומאן הראשון בשם "אדמת החטא".
בשנת 1949 פוטר מעבודתו, ומורו למכונאות לשעבר קיבלו לעבודה במפעל מתכת אותו ניהל. בשלהי שנת 1950 התקבל לעבודה בהוצאת הספרים Estudios Cor כמנהל הייצור. עבודה זו אפשרה לו היכרות עם חשובי הסופרים בפורטוגל ועם הדמויות החשובות בעולם הספרות, ודרכו כסופר נסללה לפניו. סאראמגו שימש גם כמבקר ספרותי במקביל לעבודה זו, עד שנת 1971, אז התמנה לעורך המוסף הספרותי ולאחר מכן לעורך ראשי של העיתון Diario Lisboa.
מאז הייתה הכתיבה עיסוקו העיקרי. ב-1980 כתב את "בלתאזאר ובילמונדה" (בעברית "דברי ימי מנזר"), בשנת 1984 פרסם את "שנת מותו של ריקרדו ריש", ב-1987 את "חייו השניים של פרנצ'סקו דה אסיסי", ב-1986 את "רפסודת האבן", וב-1989 את "המצור על ליסבון". ב-1995 התפרסם ספרו "על העיוורון", המצליח בספריו.
זכה בפרס נובל לספרות לשנת 1998. מאז התפרסם שמו ברחבי אירופה, וכיום הוא זוכה להצלחה רבה בכל רחבי העולם.
בשנת 2003, לאחר צאת ספרו "גאונות: פסיפס של מאה מוחות יצירתיים מופתיים", מבקר הספרות האמריקאי הרולד בלום כינה את סאראמגו "הסופר החי המוכשר ביותר בעולם החי", "המאסטר" ו"אחד מהענקים האחרונים של הז'אנר הספרותי הנכחד".
כיום הוא גר בלנזארוט שבאיים הקנריים. סאראמאגו היה חבר המפלגה הקומוניסטית של פורטוגל עד 1969. הוא אתאיסט ופסימיסט (כפי שהוא מגדיר את עצמו) - עמדותיו עוררו חילוקי דעות קשים בפורטוגל, בעיקר אחרי הוצאת הספר "הבשורה על פי ישו".
[עריכה] סגנון
סאראמאגו נוטה לכתוב משפטים ארוכים ומשתמש בפיסוק שרובנו נוטים להחשיבו כשגוי. הוא אינו משתמש במרכאות כדי להבחין דו-שיח (במקור ניתן להבחין בתחילת המשפטים החדשים על פי האות הרישית; בתרגום העברי הראשון של דברי ימי מנזר נעשה ניסיון להתחיל את המשפטים באות עברית גדולה יותר, אך בספרים הבאים הרעיון נזנח). רבים מ"משפטיו" עשויים להיות באורך של דף או יותר, ופסקאותיו תואמות באורכן לפרקים בספריהם של סופרים אחרים, זאת מכיוון שהוא נוטה להשתמש בפסיק במקום בו כותבים אחרים היו משתמשים בנקודה. העלילה בספריו עמוסה בהסתעפויות ובתת-עלילות, גיבורים רבים ומעברים מהירים מעבר להווה ובחזרה. כל זאת, דורש מהקורא ריכוז, תשומת לב ומעורבות רבה.
סאראמאגו לרוב מציג נקודת מבט חתרנית על אירועים היסטוריים. בעבודותיו (למשל, בספרו "הבשורה על פי ישו") הוא מנסה להדגיש את הגורם האנושי באירועים ההיסטוריים, במקום להציג את העלילה ההיסטורית המקובלת והרשמית. כמה מעבודותיו עשויות להראות כאלגוריות בהקשרים מסוימים.
[עריכה] האשמות בדבר אנטישמיות
בשנת 2002 הגיע סאראמאגו, יחד עם סופרים נוספים החברים בפרלמנט הסופרים הבינלאומי, לביקור הזדהות בשטחי הרשות הפלסטינית. בעקבות התרשמותו בביקור זה יצא סאראמאגו בגינוי חריף של פעולות מדינת ישראל בשטחים תוך השוואתם למעשי הנאצים במחנה ההשמדה אושוויץ בתקופת השואה. לדבריו: "זה אותו הדבר גם אם מתחשבים בהבדלי הזמן והמקום", וכן טען: "היהודים לא ראויים יותר לסימפטיה בעבור סבלם בשואה . . . לחיות תחת צללי השואה ולצפות למחילה על כל דבר שיעשו בשם סבלם נראה לי גס. הם לא למדו כלום מסבל הוריהם וסביהם."
דבריו של סאראמאגו עוררו סערה ציבורית ורבים בישראל קראו להחרים את ספריו. הליגה נגד השמצה (ADL), קבוצה יהודית למען זכויות האזרח, הכריזו על הערות אלו כאנטישמיות. אברהם פוקסמן, מנהל ADL, הצהיר: "הערותיו של ז'וזה סאראמאגו מסיתות, תוקפניות מאוד ומציגות בערות ודעה קדומה על היהודים".
סאראמאגו טען שהערותיו כוונו כלפי מדיניות מדינת ישראל בנושא הפלסטינים. הוא טען שישראל לא יכולה לטעון לייצוגם של יהודי התפוצות ולא יכולה לכנות אנטישמית כל ביקורת כנגד פעולותיה.
[עריכה] ספריו
- דברי ימי מנזר, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1990
- רפסודת האבן, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1992
- הבשורה על פי ישו, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1993
- שנת מותו של ריקארדו ריש, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 1996
- תולדות המצור על ליסבון, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2001
- על העיוורון, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2001
- הסיפור על האי הנעלם, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, ציורים אסף בן צבי, הקיבוץ המאוחד, 2002
- כל השמות, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2002
- המערה, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2003
- האדם המשוכפל, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2005
- על הפקחון, תרגמה מפורטוגזית מרים טבעון, הקיבוץ המאוחד, 2006
[עריכה] לקריאה נוספת
- זיוה שמיר, דור דור ודורסיו : וגנר, סרמגו, תיאודורקיס ואחרים - האם חרם הוא מעשה תרבותי?, נדפס בכיוונים חדשים, 10, תשס"ד 2004.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| הקודם: דאריו פו |
פרס נובל לספרות 1998 |
הבא: גינטר גראס |
