חלאל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
חלאל הוא המושג בשריעה, הדין הדתי המוסלמי, לפעולות הנמצאות בין המחייבות ("פארד") לאסורות ("חראם"). בעברית, המילה לרוב מתייחסת לבשר המותר לאכילה למוסלמים.
[עריכה] היתרים ואיסורים על בשר
באסלאם, השריעה מורה כי על המוסלמי לאכול רק בשר שנשחט בשם אללה ועונה על דרישות שונות. בשר כזה קרוי "חלאל" (حَلال) או "חוקי". החוק המוסלמי אוסר לאכול בשר חזיר, או בשר שנשחט שלא בשם אללה. רוב הדעות גם טוענות כי בשר קוף, כלב, חתול, חיות טורפות וכמה סוגים אחרים של חיות אסורים, או "חראם". הצורה המסורתית לשחיטה היא על ידי חיתוך של כלי הדם בצוואר, הגורם מוות מאיבוד דם מהיר. שחיטה זו דומה מאוד לשחיטה היהודית. דיני המאכלים המותרים והאסורים מופיעים, בין היתר בסורת אל-מאידה (سورة المائدة, הסורה ה-5), פסוקים 3 - 4.
[עריכה] סוגיית השחיטה בידי יהודים ונוצרים
על פי הקוראן, אין חובה כי הבהמה תישחט על ידי מוסלמי, וגם יהודי או נוצרי ("עמי הספר") יכולים לשחוט אותה, כל עוד היא עונה על חוקי הכשרות (אל-מאאידה, 5: "המזון של אלה שקיבלו את הכתב כשר לכם"). לפיכך, רוב המוסלמים מקבלים בשר הכשר ליהודים כ"חלאל". אך טענו חלק מחכמי הלכה מוסלמים אשר הושפעו מן הסכסוך הישראלי-ערבי, כי קביעה זו אינה נכונה כיום. בכדי לבסס את דעתם, טענו שסיבת איסור שחיטת היהודים קשורה לטכניקות שבהן משתמשים היהודים, וכן בשל החשש כי כסף שינתן ליהודים יגיע לישראל בסופו של דבר. בכל זאת, מרביתם של חכמי ההלכה המוסלמים כיום רואים ששחיטת היהודים היא חלאל. רק לאחרונה פורסם פסק הלכה שהמליץ למוסלמים אשר חיים בארצות הברית לחפש בשר כשר שנשחט על ידי יהודים. הסיבה קשורה בכך שיש חלק ניכר מחכמי ההלכה רואה שהבשר אשר נשחט על ידי נוצרים לא נחשב כ"חלאל". לטענתם, הנוצרים מאמינים בשילוש הקדוש ובכך אי אפשר להגדיר אותם כמוניתאסטים אשר מאמינים באל אחד וזה בניגוד לאמונת היהודים.
