טיל נגד טנקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

טיל נ"ט סאגר

טיל נגד טנקים (בראשי תיבות: טיל נ"ט) הוא טיל שמטרתו היא להשמיד בעיקר טנקים אך גם כלים משוריינים אחרים. בניגוד לרקטה נגד טנקים, טיל נ"ט כולל מנגנוני הנחיה וניהוג עצמי.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 מבנה ופעולה
3 רשימת דגמים
4 ראו גם
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

עוד במלחמת העולם השנייה החלו להופיע רקטות נ"ט כגון הבזוקה, הפאנצרפאוסט והפיא"ט. בשנות השישים החלו הסובייטים לייצר את ה RPG-7 - מטול רקטות נגד טנקים, אולי הנפוץ והמפורסם בעולם.

טילי נ"ט אמיתיים החלו להופיע בשנות החמישים, אך למעשה רק בשנות השישים החלו גרסאות יעילות להופיע. הראשונה שבהם הייתה הסאגר הסובייטי - טיל נ"ט מונחה תיל (המפעיל שולט בטיל באמצעות תיבת שליטה שמחוברת לטיל באמצעות תיל ארוך). בעקבות הצלחתו של הסאגר, פיתחו האמריקאים את הטאו (TOW) (מכונה בצה"ל "עורב") - אף הוא טיל נ"ט מונחה תיל.

[עריכה] מבנה ופעולה

טיל הנ"ט משוגר על ידי חי"ר, רק"ם, או מסוק ומורכב ממנוע, ראש נפץ, ומערכת הנחיה.

[עריכה] ראש הנפץ

הראש הקרבי של טיל הנ"ט הוא בדרך כלל מטען חלול, שמתוכנן לרכז את אנרגיית הפיצוץ בנקודה אחת, לחדור את שריון הטנק, וליצור סילון של מתכת נוזלית לוהטת ורסיסים שמשמידים את צוות הטנק מבפנים. בטילים חדשים ישנם ראשי נפץ דו-שלביים (טאנדם), המתוכננים לגרום לפיצוץ לוחות השריון הריאקטיבי בעזרת ראש נפץ קטן, ואז לתקוף את השריון הפסיבי (הרגיל) עם מטען חלול.

[עריכה] משגר

טיל נ"ט TOW הנורה ממשגר שמותקן על ג'יפ.

ככלל, המשגר כולל חצובה הכוללת רגליים כבדות לייצוב המערכת, זביל (הצינור בו מאוכסן הטיל), מערכת הנחייה ושליטה, סוללה להפעלת המערכת, כוונת ולעתים גם אמר"ל. עקב משקלן הרב של חלק מן המערכות, קיימת נטייה להתקין אותן על גבי רכב קרבי משוריין כגון נגמ"ש או ג'יפ. עם זאת, קיימות מערכות קלות-משקל המנויידות על ידי חי"ר בלבד, בדר"כ בחוליות של 2-4 חיילים.

[עריכה] הנחיה

ישנם כמה סוגי הנחיה, ביניהן:

הנחיית חוט (תייל): בטילי הנ"ט הראשונים, כמו הסאגר נגרר חוט דק מאחורי הטיל, שהתחבר למשגר ושימש לקשר עם הטיל בזמן מעופו. על המשגר היה מוט שליטה, שבעזרתו כיוון המפעיל את הטיל.
סימון לייזר: המפעיל מקרין אלומת לייזר על המטרה, ועינית בראש הטיל מזהה את האלומה ומכווינה את הטיל אליה.
הנחיית הדמאה (הנחיית טלוויזיה): הטיל מנהג את עצמו אל המטרה, אחריה הוא עוקב באמצעות חיישנים הנמצאים בראשו. החיישנים כוללים גלאים פסיביים כגון מצלמת וידאו וגלאי אינפרה אדום, אך גם גלאים קורנים כמו מכ"מ גל-מילימטרי ומכ"מ לייזר (הסורקים את השטח ומחזירים תמונה של הסביבה והמטרה).

[עריכה] דורות הנחיה

ישנם שלושה דורות של טילי נ"ט. ככל שהדור מתקדם יותר - שליטת המפעיל בטיל פשוטה יותר:

דור ראשון - טילים כמו השמל והסאגר שבו המפעיל, או הכוון כפי שהוא נקרא בצה"ל, צריך לשלוט על 3 אלמנטים מזמן שיגור הטיל ועד הפגיעה. האלמנטים הם הצלב שנמצא אצלו במשקפת, מיקום הטיל ומיקום המטרה. הקושי בשליטה על שלושת האלמנטים בו זמנית גורם לכך שאחוזי הפגיעה של טילים מדור זה הם לרוב נמוכים.
דור שני - טילים כדוגמת הטאו ("עורב") והדרגון, שבהם הכוון צריך לשלוט על 2 אלמנטים לאורך כל משך הזמן משיגור הטיל ועד הפגיעה. האלמנטים הם הצלב שבמשקפת והמטרה (מיקום הטיל בזמן המעוף אינו חשוב לכיוונו).
דור שלישי - הטילים המתקדמים בהם הכוון מתמקד ב-2 האלמנטים של הדור השני, אבל רק בזמן הכיוון אל המטרה. מרגע השיגור הוא למעשה סיים את עבודתו. נקראים גם טילי "שגר ושכח Fire & Forget". דוגמה לטילי נ"ט כאלה הם ה"גיל-ספייק" הישראלי והג'וולין האמריקני.

בחלק מהטילים החדשים ישנה אופציה של "תקיפה עילית", שבה הטיל מגיע קרוב אל המטרה ואז עולה לגובה וצולל עליה (על מנת לפגוע בחלק העליון החשוף יחסית של הטנקים).