יחסי רוב ומיעוט
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדינות העולם ידועות בהרכבן האתני ההטרוגני, כך שמדינות ללא מיעוט הן נדירות. במחקר האקדמי קיימים מספר מודלים מקובלים לחקר יחסי רוב ומיעוט. מודלים אלו הנם מודלים טהורים, משמע אידאלים ולא תמיד כל סעיפיהם יתקיימו במציאות המורכבת. כמו כן, המודלים אינם תמיד מוחלטים. גם בחקר יחסי רוב-מיעוט בישראל, ישנם מספר מודלים לניתוח הנושא.
תוכן עניינים |
[עריכה] ארבעת המודלים העיקריים לניתוח יחסי רוב-מיעוט
[עריכה] בינוי האומה
המודל של בינוי אומה פועל על פי עקרון השואף לאחד קבוצות שונות בחברה לכדי אומה אחת. לא מספר תרבויות שונות, אלא אומה אחת עם תרבות וערכים המשותפים לכולם. הטענה היא, ששמירת תרבותן וערכיהן של הקבוצות השונות תיצור הפרדה ובידול בחברה, ולכן פילוג עקב חוסר בחיבורים המשותפים לכלל האזרחים. המטרה הסופית של מנהיגים הנוקטים במודל זה היא, ביטול השסעים בחברה, ובעיקר שסעים אתניים (לשוני, תרבותי, מוצא ועוד').
שלוש הדרכים להשגת בינוי אומה :
- כור היתוך – כור היתוך פרושו ערבוב של קבוצות אתניות שונות יחד, ויצירה של קבוצה אתנית חדשה ומגובשת עם ערכים המשותפים לכלל הקבוצות. כל קבוצה תורמת משהו, כאשר בסוף התהליך הקב' השונות נעלמות ונוצרה קב' חדשה בעלת זהות חדשה המורכבת ממגוון הזהויות הקודמות. שיטת כור ההיתוך היא שיטה בה השתמשו מנהיגי המדינה בראשית דרכה, היא נודעה בשם "מיזוג גלויות", מונח ציוני למילה כור היתוך. אחת הטענות שהושמעו בישראל היא, שהצבא הוא הכלי העיקרי בכור ההיתוך, ובעיצוב זהות חדשה, ישראלית ולא גלותית.
- טמיעה – השיטה של הטמיעה פירושה מיזוג, מיזוג של קבוצה אחת בתוך אחרת. התוצאה הסופית היא אינטגרציה: קב' אחת נעלמת והשנייה נשארת. קיימת תרבות דומיננטית שהופכת להיות התרבות והזהות הקולקטיבית כאשר הקבוצות האתניות, המיעוט, מצטרפות לתרבות הדומיננטית. יש הבדל בין כור היתוך לטמיעה – בכור ההיתוך כל קבוצה נותנת משהו משל עצמה ליצירת זהות חדשה, ואילו בשיטת הטמיעה קבוצה אחת בהכרח תאבד את הייחודיות בתוך הזהות החדשה שהיא הזהות של הקבוצה הדומיננטית.
- הטמעה- הכוונה שיטתית של קבוצות אתניות להטמעה בתוך הזהות החדשה הרצויה למנהיגי האומה. בעוד שטמיעה היא תהליך הדרגתי טבעי, בלתי מכוון ולאו דווקא מודע לעצמו. ב"הטמעה"- מישהו מנהל מדיניות שיטתית, כדי שהתהליך יקרה.
[עריכה] פלורליזם שוויוני
המודל השני ליחסי רוב-מיעוט בחברה אינו מתייחס לשוני בין קבוצות אתניות כדבר שלילי, ואינו טוען כי יש להטמיע תרבות אחת בתוך אחרת או למחוק זהויות ישנות. המודל הזה טוען כי שוני הוא דבר טוב ופורה, וכי יש מקום לכולם. הדוגמה המרכזית של מודל זה היא ארצות הברית, הרואה תרבות הטרוגנית ככזו שגם מחנכת לדמוקרטיה. למשל, שמורות האינדיאנים בארצות הברית מאפשרות לאינדיאנים לשמור על עצמאות מסוימת, על אוטונומיה, אך מחוץ לשמורה כולם אמריקאים.
דגם זה מניח את קיומן העובדתי של קב' שונות, אך להבדיל מאינטגרציה, הוא אינו פועל לכינון של אחידות, אלא מנסה לקיים חברה, שחיה בשלום עם ריבוי קבוצות. המרכיב השני החשוב בדגם הוא, שאין העדפה של קב' אחת על פני השנייה, כולן שוות.
שלושת המבנים בהן פועל המודל :
- דמוקרטיה ליברלית – הדמוקרטיה הנפוצה במערב, אשר אחד מערכיה הבסיסיים היא השוויון. אין דמוקרטיה מהותית בלי שערך השוויון, חל על כל בני החברה.
- מדינת כל אזרחיה - מדברים על שוויון בין כל האזרחים על בסיס אינדיבידואלי. ההדגשה היא, שהמדינה לא מכירה פורמאלית בקיומן של קב' מובחנות, ובוודאי, שאסור לה להעדיף קב' ייחודיות. הדוגמה הקלאסית לדגם זה היא ארצות הברית, למרות שתביעה פוליטית זו היא תביעה ידועה ומוכרת של המיעוט הערבי בישראל (וראו לצורך העניין את בל"ד).
- מדינת כל קהילותיה – דגם אשר המדינות הפועלות לפיו מכירות בקיומן של קב' אתניות שונות באופן חוקי ומאורגן, ונותנת להן ביטוי מוסדי. מדינות לדוגמה: בלגיה, שווייץ, קנדה. מעמד התרבויות השונות מעוגן בחוקה, אשר מבטיחה את זכויותיהם.
[עריכה] פלורליזם לא שוויוני
מדינות הפועלות על פי דגם זה יוצרות בפועל אפלייה מבנית תחוקתית. בפלורליזם לא- שוויוני הנחת היסוד היא, שמקבלים את עובדת קיומם של קב' שונות בחברה, אלא שההבדל הוא בנושא השוויון. משמע, יש קבוצות שונות בחברה אך אחת או חלק מהן תהיינה מופלות לרעה, והההתייחסות אליהן היא לא שוויונית. גם בישראל יש ויכוח לגבי האם ישראל שייכת למודל או לא, אם כי חוקרים רבים מתארים את ישראל כשייכת באופן ברור לתיאור של דמוקרטיה אתנית. הבולט שבהם הוא הסוציולוג סמי סמוחה.
- דמוקרטיה אתנית - משטר שבו, לכל האזרחים ניתנות זכויות חברתיות ופוליטיות, אך קב' אחת נהנת מעדיפות מבנית ומהותית. הדגם דמוקרטי בכך, שלכל האזרחים יש זכויות אבל תוך כדי כך ברור, שיש העדפה של קב' אחת על פני האחרת. בישראל למשל, לכל האזרחים הערבים יש את הזכות להצביע לכנסת. זה אומנם ביטוי למתן זכויות פוליטיות , אך במישור ההתנהגותי המפלגות הערביות לא לגיטימיות לשותפות קואליציונית מלאה.
- אתנוקרטיה - משטר המסייע להתפשטותה של קבוצה אתנית בטריטוריה רב אתנית. במדינה זו השיוך האתני, ולא האזרחי, הוא המפתח המרכזי לחלוקת המשאבים והכוח. במשטר זה ישנם סממנים דמוקרטים (כמו בחירות) אך המבנה הוא לא דמוקרטי.
- אפטרהייד - וריאציה לא שוויונית טוטאלית, שבה המשטר נותן זכויות רק לקב' אחת. מה שגורם לקב' המיעוט להיות חסרת זכויות. אם כי באפרטהייד בדרא"פ, דווקא קבוצת המיעוט (הלבנים) נהנתה מזכויות יתר לעומת הרוב.
[עריכה] הפרדה
מנהיגים המחליטים על אסטרטגית הפרדה, שואפים ליצר אומה הבנויה על קבוצה אתנית אחת, ללא שליטה על קבוצה אתנית שונה. לשם כך הם מוכנים לנקוט בשיטות שונות, כולל אפילו גירוש של קבוצות אחרות. לעתים יש שילוב בין השיטות. למשל, בבוסניה התקיימו כל השיטות בזו אחר זו.
שיטות להפרדה :
- אירידנטה
- חלוקה - מחלקים את השטח הגאוגרפי בין הקבוצות השונות.
- השמדה - קבוצה אתנית אחת משמידה את הקבוצות האתניות האחרות (ראו למשל - השואה).
- גירוש - קבוצה אתנית אחת מגרשת מהשטח את הקבוצות האתניות האחרות. דיון מהותי על כך נערך עד היום בישראל לגבי מלחמת העצמאות, ולגבי המידה שבה נעשו גירושים על ידי החיילים בשטח, לעומת בריחה של האוכלוסייה הערבית.
- חילופי אוכלוסין - כל קבוצה אתנית עוברת לשטח גאוגרפי אחד בו היא הרוב.
