כלי נשק בצבא הרומי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הצבא הרומי השתמש במגוון רחב של כלי נשק. כלי הנשק האישיים היו עשויים פלדה ובתקופות השיא של האימפריה הרומית היו טובים בהרבה מכלי הנשק של יריביהם. הרומאים אמצו כלי נשק שונים מעמים שכבשו ושיכללו אותם. אחת הדוגמאות המפורסמות היא החרב הרומית המפורסמת - גלדיוס שהגיעה מספרד. גם הקסדה הרומית לא עוצבה בלאטיום, אלא הגיעה מגאליה.
תוכן עניינים |
[עריכה] נשק אישי
[עריכה] הפילום
הפילום (pilum) היה כידון הטלה רומאי שנכנס לשירות במאה ה-4 לפנה"ס באורך כולל של כ-2 מטר עם חוד ברזל לא מעובד. מספר סוגים שונים של פילומים היו בשימוש, חלקם בעלי חוד שאורכו כ-30 ס"מ, וחלקם בעלי חוד שאורכו כמחצית מאורכו הכולל של הפילום; בחלקם החוד היה שטוח ורחב כמו בחנית, ובחלקם היה קטן ודק וצורתו כצורת מוט דק וארוך. החלק המתכתי של הפילום נכנס כ-70 ס"מ לתוך ידית העץ. היות והברזל היה לא מעובד, הוא נטה להתעקם אחרי פגיעה במגן או שריון, בכדי לא לאפשר לאויב להטיל אותו בחזרה. צורתו היחודית של הפילום אפשרה למטיל מיומן לחדור את המגן ואחר כך את השריון וכך להרוג את החייל. אפילו אם הפילום לא חדר את המגן, צורת החוד גרמה לו לרוב להתקע במגן כך שלא ניתן היה להוציאו, ובכך למעשה לקלקל את המגן. הטווח התיאורטי של הפילום היה כ-90 מטר, אם כי הטווח הקטלני היה קטן יותר ועמד ככל הנראה על מחצית המרחק הזה. החלפת חוד הפלדה בחוד מברזל לא מעובד מיוחסת בדרך כלל לגאיוס מריוס וסביר להניח שלפניו החוד היה עשוי פלדה ולא נטה להתעקם. הפילום הוא נשק התקפי בלבד אין לו שום ערך הגנתי בגלל צורתו ועיצובו להתעקם. לאחר המערכה של יוליוס קיסר בגליה (Gaul - כיום צרפת) וגיוסם של השבטים המקומיים לחילות הקבועים של הליגיונרים הרומאים, יצא משימוש הפילום ונכנסה לשימוש החנית המסורתית באורך של 2 עד 2.5 מטר עם קצה משונן מפלדה השימושית יותר להגנה - מעבר זה בעיקר מראה על השינוי במערך המלחמתי של רומא, מהתקפה אכזרית עם הפילום אל הגנה שקולה עם החנית.
[עריכה] גלאדיוס
הגלאדיוס הייתה חרב קצרה אך רחבה ששימשה כנשקו האישי של הליגיונר בקרב פנים אל פנים. אורכה היה כ-60 ס"מ. מקורה בחצי האי האיברי (ספרד) והרומאים אימצו אותה אחרי הקרבות עם ההיספאנים והברברים המקומיים. למרות שהגלאדיוס אפשרה לבצע גם שיסוף וחיתוך, בגלל המערך הצפוף בשדה הקרב והמגן הגדול, עיקר השימוש בה היה לדקירה.
[עריכה] פגיון דקירה
החייל הרומאי נשא בצד שמאל של החגורה פגיון דקירה בשם פוגיו. הפוגיו עוצב על מנת לחדור שריון ולהבו היה רחב אך קצר.
[עריכה] סקוטום
הסקוטום הוא המגן הגדול שנושא כל לגיונר. זהו מגן גדול בצורת מלבן מקומר. הסקוטום היה מגן חזק ויכל להגן הן מפני מכות חרב וגרזן והן מפני מטח חצים. בגלל גודלו הרב הוא היה מרכזי בתרגילי סדר של הלגיון ושימש ככלי לארגון מבנה החיילים בקרב או בצעידה. מבנה הטסטודו ("הצב") הוא מערך טקטי בו יחידה מתסדרת בריבוע כך שכל המגינים מופנים כלפי חוץ (או לחזית או לתקרה) ויוצרים דבוקה משוריינת שיכלה להתקדם יחסית בביטחה, אך באיטיות.
[עריכה] ספאתה
הספאתה הייתה חרב ארוכה וקלה ששימשה כנשק בידי הברברים נגדם נלחמה רומא. בסופו של דבר, עם ה"ברבריזציה" של הצבא הרומי, אומצה הספאתה כנשקו של הליגיונר במקום הגלאדיוס הקצרה שדרשה אומץ לב ומשמעת רבה.
[עריכה] אמצעי לחימה מסייעים ללגיון
[עריכה] סקורפיון
סקורפיון הוא מעין בליסטרה קטנה
[עריכה] כלי מצור
מכונות מצור רבות שימשו את הצבא הרומי. בין החשובים ביותר ניתן למנות את הבליסטרה, הקטפולטה, אייל ניגוח ומגדלי המצור, שהיו מגדלים ניידים עשויים עץ שנגררו מול חומות העיר הנצורה ואיפשרו ללוחמי הלגיון הרומי לפרוץ לעיר.
[עריכה] ראו גם
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: הלגיון הרומאי על ציודו ונשקו |
