מיאון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיאון הינו מושג בהלכה היהודית שפירושו מחאת יתומה קטנה כנגד נישואיה.
מכיוון שילדה קטנה עד גיל 12 אינה נחשבת בוגרת לעניין הכרעות משפטיות, היא אינה יכולה להחליט להנשא. על פי התורה, הסמכות לחתן אותה מסורה לאביה ויתומה קטנה שאין לה אב אינה יכולה להתחתן עד הגיעה לגיל בגרות (12).
חכמים תיקנו שאמה או אחיה של יתומה קטנה יכולים להשיאה בהסכמתה וכל זמן שהיתומה קטנה היא יכולה לשנות את דעתה ולהודיע שהיא אינה מעוניינת להיות נשואה לבעלה. הודעה כזאת נקראת מיאון, ולאחריה הנישואין של היתומה בטלים. כך שבניגוד לאשה בוגרת הזקוקה לגט מן הבעל בכדי לפרק קשר של קידושין, ליתומה מספיק מיאון. הממאנת אינה נחשבת גרושה, והיא רשאית להנשא לכהן.
המיאון עצמו דורש שהקטנה תאמר "אי אפשי בפלוני בעלי" כלומר, איני רוצה את האיש הזה כבעל, או כל לשון מקביל.
מקור הדין במשנה במסכת יבמות פרק ג' משנה א':
" בית שמאי אומרים: אין ממאנים אלא ארוסות. ובית הלל אומרים: אפילו נשואות, ואפילו ביבם, ואפילו שלא בפניו ושלא בפני בית דין. לדעת בית הלל: ממאנת כשהיא קטנה אפילו ארבע וחמש פעמים. אמרו להם בית שמאי: אין בנות ישראל הפקר. אלא ממאנת פעם אחת, וממתנת עד שתגדיל, ותמאן ותינשא לאחר."
