מיג-29
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מיקויאן מיג-29 (МиГ-29 בתעתוק קירילי) (קוד דיווח נאט"ו: פולקרום) הוא מטוס קרב סובייטי שייעודו העיקרי הנו השגת עליונות אווירית.
המטוס, שתוכנן בראשית שנות השבעים על ידי משרד התכנון מיקויאן גורביץ, נכנס לשירות מבצעי בחיל האוויר הסובייטי בשנת 1983 ועודו בשימוש בחיל האוויר הרוסי כמו גם במדינות רבות שרכשו אותו באסיה, המזרח התיכון דרום אמריקה וברית המועצות לשעבר.
תוכן עניינים |
[עריכה] פיתוח
פיתוחו של המיג-29, בדומה לסוחוי 27 ("פלנקר") הגדול ממנו, החל בשנת 1969 כאשר מידע בדבר תוכנית ה-FX של חיל האוויר האמריקני - תוכנית שבסופה יוצר מטוס ה-F-15 - הגיע לידי קברניטי ברית המועצות. עוד לפני פיתוחו של המטוס הבינה ההנהגה הסובייטית כי מטוס הקרב האמריקני החדש יעניק לארצות הברית יתרון טכנולוגי משמעותי על פני יתר האוויריה הסובייטית. המיג 21 ("פישבד") נחשב למהיר ויעיל יחסית לזמנו, אולם מידותיו הקטנות הגבילו את פוטנציאל החימוש וטווח הטיסה שלו. המיג 23 ("פלוגר"), אשר פותח כתגובה לF-4 פאנטום, היה מהיר ובעל קיבולות דלק וחימוש גדולות יותר, אולם יכולות התמרון והקרב שלו היו מוגבלות. הסובייטים היו זקוקים בדחיפות למטוס קרב מאוזן יותר, מהיר ומתוחכם כאחד.
בתגובה פרסם המטה הכללי הסובייטי הודעה בדבר צורך במטוס קרב טקטי מתקדם. היה זה מיזם שאפתני במיוחד, הקורא למטוס בעל טווח ארוך, יכולת המראה ממסלולים קצרים ומאולתרים, כושר תמרון מעולה, מהירות מירבית של יותר מ 2 מאך וכושר נשיאת חימוש כבד. המאפיינים האווירודינמיים הוגדרו על ידי המכון המרכזי לאווירודינמיקה (TsAGI) בשיתוף סוחוי.
בשנת 1971 נתבהר כי המטוס שיענה על כל הדרישות הללו יהיה יקר ומסובך מדי ליצור המוני (בדומה ללקח שהביא את האמריקאים לייצור ה F-16) ולכן פוצל הפרויקט לשני מטוסים : האחד למטוס קרב מתקדם טקטי כבד והשני למטוס קל יותר. פיתוח המטוס הכבד יותר נשאר בידי סוחוי (והפיק את הסוחוי Su-27), ואילו פיתוח המטוס הקל ניתן למשרד מיג.
פרויקט הפיתוח של מיג, שצויין בסימול Mig-29A, החל בשנת 1974. הטיסה הראשונה הייתה ב-6 באוקטובר, 1977 והמטוס נראה לראשונה על ידי לוייני ריגול אמריקאיים בנובמבר אותה שנה. באותה עת הוא כונה על ידי האמריקאים "Ram-L", כיוון שכל שהיה ידוע עליו הוא שהוא נבנה במרכז הניסויים ז'וקובסקי, ליד העיר רמנסקויה.
למרות עיכובים שנגרמו בשל התרסקות שני אבות טיפוס עם בעיות מנוע, דגם הייצור Mig-29B החל להכנס לשירות ביוני 1983. גרסאות פשוטות יותר של דגם זה, עם אוויוניקה מתקדמת פחות וללא כושר נשיאת נשק גרעיני יוצאו למדינות ברית ורשה ולמדינות אחרות. סה"כ יוצרו כ 840 מטוסים מדגם זה.
המטוס נראה לראשונה בציבור ביולי 1986, בעת ביקור ידידותי בפינלנד. שני מטוסים הוצגו ביריד האווירי בפרנבורו שבבריטניה בספטמבר 1988. המשקיפים המערביים התרשמו מיכולות המטוס הגבוהות וכושר התמרון יוצא הדופן שלו.
תוכניות לפיתוחים מתקדמים של המטוס, כולל גרסה רב משימתית להפעלה מנושאות מטוסים הופסקו בשל נפילת ברית המועצות. בעידן שלאחר הנפילה מתמרמרים ראשי מיקויאן על כך שחברת סוחוי מקבלת עדיפות גבוהה יותר מממשלת רוסיה, ורומזים להעדפה פוליטית. עם זאת, גרסאות מתקדמות (MiG-29 SMT ו Mig-29 M2) עדיין מפותחות למטרות יצוא ושדרוג המטוסים הקיימים ברוסיה. גירסת Mig-29K מפותחת עבור הצי ההודי להפעלה מנושאת המטוסים "ויקראמאדיטיה" ("אדמירל גורשקוב" הרוסית לשעבר)
[עריכה] שירות מבצעי
המטוס יוצא למדינות הבאות : איראן, אלג'יריה, אתיופיה, אריתריאה, בנגלדש, בולגריה, גרמניה המזרחית, הונגריה, הודו, מיאנמר, מלזיה, סרביה, סלובקיה, סוריה, עיראק, פולין, פרו, צ'כיה, קוריאה הצפונית, קובה, רומניה ותימן.
ברשות הרפובליקות הסובייטיות לשעבר של אוקראינה, אוזבקיסטן, בלארוס, קזחסטן, מולדובה וטורקמניסטן נותרו מספרים נכבדים של מטוסי מיג 29 , חלקם משרתים שירות מבצעי ואחרים (כמו 34 מטוסיה של מולדובה) נמכרו או הועברו לאחסנה.
לאחר איחוד גרמניה המזרחית והמערבית ב-1990, הועברו מטוסיה של מזרח גרמניה ללופטוואפה לאחר שעברו התאמות. בספטמבר 2003 נמכרו 22 ממטוסים אלו לפולין.
ארצות הברית רכשה 21 מטוסים ממולדובה לשימוש באימונים ומחקר, אך רובם נגרטו זה מכבר.
מטוסי מיג 29 השתתפו בעימותים מזוינים שונים: עיראק השתמשה בהם מול כוחות הקואליציה במלחמת המפרץ, סרביה כנגד נאט"ו, הודו כליווי למפציצי מיראז' 2000 בקשמיר ואריתריאה כנגד מטוסי סוחוי 27 אתיופיים. במרבית העימותים המטוס לא נחל הצלחה, אך עובדה זו מיוחסת לרוב לחוסר אימונם הנאות של טייסיו, למצב תחזוקתי רעוע ולא לנחיתות טכנית של המטוס עצמו.
[עריכה] מאפיינים
[עריכה] מאפיינים כלליים
- צוות: 1
- אורך: 17.37 מטר (57 רגל)
- מוטת כנפיים:11.4 מטר (37 רגל 3 אינץ')
- גובה: 4.73 מטר (15 רגל 6 אינץ')
- שטח כנף:38 מטר² (409 sup2;)
- משקל ריק: 11,000 ק"ג (24,250 ליברות)
- משקל טעון: 16,800 ק"ג (37,000 ליברות)
- משקל המראה מירבי: 21,000 ק"ג (46,300 ליברות)
- הנעה: 2 מנועי טורבו-מניפה מסוג קלימוב RD-33K בעלי מבער אחורי, המייצרים דחף של 98.4 קילו-ניוטון (22,200 ליברות-כוח) כל אחד
[עריכה] ביצועים
- מהירות מירבית: 2,445 קמ"ש (1,518 מיל/שעה)
- טווח: 700 ק"מ בתצורה מבצעית, 2,900 ק"מ בהעברה (430 מיל / 1,800 מיל)
- תקרת שירות: 18,013 מטר (59,100 רגל)
- קצב טיפוס: 330 מטר/שנייה (65,000 רגל/דקה)
- עומס כנף: 442 ק"ג/מ"ר
[עריכה] חימוש
- תותח GSh-30-1 30 מ"מ עם 150 פגזים
- חימוש במשקל של עד 3,500 ק"ג (7,720 ליברות) הכוללים טילים ופצצות
