מילות ההיגיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

מילות ההיגיון הוא שמו של חיבור פילוסופי שנכתב, ככל הנראה, על ידי הרמב"ם בשנות נעוריו ומהווה למעשה את חיבורו הראשון.
הספר, שנכתב ככל הנראה כשהיה הרמב"ם בן שש-עשרה או שבע-עשרה, מרכז באופן נהיר ותמציתי את עיקרי הלוגיקה האריסטוטלית. הרמב"ם כתב ספר זה בצעירותו אך המושגים שהוא יצק בספר המשיכו ללוות את מפעלו ההגותי גם בבגרותו. הספר נכתב במקור בערבית יהודית ותורגם על ידי משה אבן תיבון. במהלך השנים נכתבו כמה פירושים לספר, ובהם פירושו של משה מנדלסון.

הספר מחולק לארבעה עשר (י"ד בגימטריה) שערים, מספר החוזר בכמה מכתבי הרמב"ם ובראשם במשנה תורה המחולק גם הוא לי"ד חלקים ועל כן מכונה גם "הי"ד החזקה" על דרך המליצה.

הספר תורגם בתרגום עברי מודרני על ידי הרב יוסף קאפח.

כיום ישנם המערערים על ייחוסו של הספר לרמב"ם.