מנהיגים ותארים באסלאם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אסלאם | |
 |
|
| פורטל אסלאם | |
| מונחים בסיסיים באסלאם | |
| כל ערכי האסלאם | |
| אללה | |
| חמשת עמודי האסלאם | |
| שהאדה (העדות) אלצלאה (התפילה) · אלזכאה (הצדקה) צום · אלחאג' (העלייה לרגל) |
|
| אישים מרכזיים | |
| מוחמד · ח'ליף ושושלות הח'ליפים נביאי האסלאם · אימאם שיעי מהדי · בני לוויתו של מוחמד |
|
| ערים קדושות | חגים |
| מכה אל-מדינה ירושלים נג'ף · כרבלא כופה · כאט'מיה משהד · סאמרא |
הג'רה לוח השנה המוסלמי עיד אל-פיטר עיד אל-אדחא עשוראא ארבעין |
| מבנים | תפקידים דתיים |
| מסגד · מינרט מחראב · כעבה אדריכלות איסלאמית |
אייתולה · מרג'ע אימאם · מולה · קאדי מופתי · מואזין |
| טקסטים וחוקים | |
| קוראן · חדית' · סונה פיקה · פתווה · שריעה |
|
| אסכולות השריעה | אסכולות הכלאם |
| חניפית · חנבלית ג'עפרית · מאליכית שפעית |
אשעריה · ג'בריה מטורידי · מורג'יאה מועתזילה |
| פלגים שיעים | פלגי הח'וארג' |
| אתנ'א עשריה איסמאעיליה זיידים |
צאפריים אזארקה אבאדיה |
| תנועות | |
| סופיות · והאביה · סלפיה אסלאמיזם · אסלאם ליברלי |
|
| פלגים אחרים | אמונות קשורות |
| אומת האסלאם חמשת האחוזים המסורים אחמדים · זקרי דרוזים* · עלאווים* |
באביזם בהאאים יזידים סיקיות |
| * = השתייכותם לאסלאם שנויה במחלוקת | |
מנהיגים דתיים באסלאם שירתו את המאמינים במסגד ובשלטון (בייחוד במערכת המשפט), חלקם עסקו בפרשנות לקוראן ולחדית' וזכו למקום כבוד בקהילתם. בעת המודרנית, במדינות חילוניות מוסלמיות דוגמת תורכיה ואינדונזיה ובמדינות לא-מוסלמיות, תפקידם של המנהיגים הדתיים הוא לא רשמי במרבית המקרים.
בתארי כבוד דתיים נהוג לכנות את צאצאיו של הנביא מוחמד (דרך בתו פאטִמה ובניה חסן וחוסיין).
תוכן עניינים |
[עריכה] תפקידים
[עריכה] ח'ליף
ח'ליף (خليفة, תעתיק מדויק: ח'ליפה, פירוש: מחליף) היה מנהיג האומה האסלאמית לאחר מותו של הנביא מוחמד. הח'ליף כונה גם "אמיר המאמינים" (أمير المؤمنين). מחזיק תפקיד הח'ליף מחזיק בשליטה מדינית ודתית על כל המוסלמים, אולם הוא אינו נחשב כיורש למוחמד ביכולות נבואיות. מאז פירוק האימפריה העות'מאנית נפסקה שרשרת הח'ליפים.
[עריכה] סולטן
סולטן (سلطان, תעתיק מדויק: סלטאן, פירוש: שליט) הוא תואר שלקחו לעצמם מספר מנהיגים מוסלמים, שנהנו מעצמאות שלטונית, אך באופן רשמי היו כפופים לח'ליף. התואר גם שימש כדי לתאר מושלי מחוזות בעלי עוצמה.
[עריכה] אימאם
אימאם (إمام, תעתיק מדויק: אִמַאם, פירוש: מנהיג). באסלאם הסוני מכונים כאימאם מנהיגי התפילה ודרשנים במסגד וראשי אסכולות הלכתיות. בשיעה שימשו האימאמים כמנהיגי הקהילה לאחר מותו של מוחמד.
[עריכה] מוג'תהד
מוג'תהד (مُجتهِد) הוא אדם שביכולתו לפסוק בשאלות חוקיות, בהתבסס על פרשנותו של הקוראן והחדית'. תפקיד זה מילא בעבר המופתי, אולם כיום, כאשר השריעה אינה חוק המדינה באזורים מוסלמיים רבים, ממלאים תפקיד זה מלומדים הפוסקים בשאלות ירושה, גירושין ועוד.
[עריכה] מואזין
מואזין (مؤذن, תעתיק מדויק: מֻאָדִ'ן) המבצע את הקריאה לתפילה (אד'אן, أَذَان) ממינרט המסגד חמש פעמים ביום. ברוב המסגדים המודרניים, החליפו מגברים את המואזין.
[עריכה] קאדי
קאדי (قاضى, תעתיק מדויק: קאצ'י) הוא שופט מוסלמי הפוסק לפי חוקי השריעה, מקבץ החוקים הדתיים של האסלאם. ברוב החברות המוסלמיות הקאדי מוסמך לדון בעברות על מצוות האסלאם, במשפט פלילי ובדיני ממון, אולם למעשה הוא דן בעיקר בעניני הקדש ודיני אישות. אנשים המתמנים לקאדים מתחייבים לפסוק לפי ספרי החוקים של האסכולה המשפטית אליה הם משתייכים (האסכולה החניפית, האסכולה החנבלית וכדומה).
[עריכה] מופתי
מופתי (مفتى, תעתיק מדויק: מֻפְתי) הוא מלומד המסוגל לפרש ולפסוק בחוק האסלאמי (שריעה) ולפרסם פתווה. בעבר, כשבמרבית המדינות המוסלמיות חוק השריעה היה חוק המדינה, יכל המופתי לבטל פסקי דין של בתי דין פליליים.
[עריכה] פקיה
פקיה (فقيه) הוא מומחה במשפט מוסלמי (פיקה) המסוגל להתבסס על מקורות הסמכות השונים (הקוראן, החדית', הסונה, טובת הקהילה) כדי לפרש את השריעה, ולשנותה את יישומה בהתאם לנסיבות החברתיות.
[עריכה] תארים
[עריכה] אייתוללה
אייתוללה (آية الله, תעתיק מדויק: איתאללה, פירוש: אות/מופת האל) הוא תואר כבוד המוענק לחכמי דת שיעיים. הנושאים תואר זה מומחים במדעים אסלאמיים דוגמת משפט, פילוסופיה, מיסטיות ובדרך כלל מלמדים במדרסות. אייתוללות יכולים להגיע גם לדרגת אייתוללה עט'מא (אייתוללה עליון), אייתוללות בדרגה זו מכונים גם מרג'ע תקליד (مرجع تقليد, שפירושו: מקור לחיקוי).
[עריכה] חג'ת אל-אסלאם
חג'ת אל-אסלאם (حجة الإسلام, פירוש: סמכות באסלאם) הוא תואר לחכמי דת שיעים הפחותים בדרגתם מאיתוללות. חג'ת אל-אסלאם צריך לסיים את לימודיו בני מספר השנים בחאוזה (מדרסה שיעית) ולהיות מומחה במשפט אסלאמי, בקוראן ובחדית'.
[עריכה] מולה
מולה (مولى, תעתיק מדויק: מולא) הוא חכם דת שיעי שלמד את הקוראן והחדית' וחוק אסלאמי (פיקה) ומומחה בתחום הדת. מולות מנהלים תפילות במסגדים, מבצעים טקסים שונים, נושאים דרשות ומלמדים במדרסות.
[עריכה] מוולאנא
מוולָנא (مولانا, תעתיק מדויק: מַוֻלָנא, פירוש:אדוננו) הוא תואר המוענק למנהיגים סופיים. בדומה למולות, הם לומדים את הקוראן והחדית'.
[עריכה] תארי כבוד
[עריכה] סייד
סייד (سَيِّد, תעתיק מדויק סַיִּד) הינו תואר כבוד הניתן לזכרים שמקובל כי הם צאצאי הנביא המוסלמי מוחמד מנכדיו, חסן וחוסיין, בני ביתו פאטמה זהרה וחתנו עלי אבן אבו טאלב, שהיה גם בן-דודו. לצאצאיות נקבות יש כינויים אחרים (סיידה וכיו"ב). במידה ומוצאו של אדם ממוחמד מגיע דרך אימו אך לא אביו, אין הוא זכאי לתואר סייד, אם כי יש לו עדיין ייחוס.
[עריכה] שריף
שריף (شريف) הוא תואר שהוענק בעבר בחברות ערביות מסורתיות לאדם שהיה אחראי על הגנת השבט ונכסיו. הסונים משתמשים בשם זה כיום כדי לתאר את צאצאיו של חסן אבן עלי (נכדו של מוחמד), אולם לאחרונה גבר השימוש במילה סייד כדי לתאר את צאצאיהם של חסן וחוסיין אבן עלי.
[עריכה] ואלי
ואלי (والي) פירושו מגן או משגיח. בסופיות ואלי או ואליאללה, הוא כינוי שפירושו "חברו של אללה", חברים בקבוצה סופית המכונים בשם זה נחשבים לקרובים לאלוהים. בשיעה המשמעות היא דומה, כלומר חברו של האל, אולם רק האימאם השיעי הראשון עלי אבן אבו טאלב (אחיינו של הנביא מוחמד) ואשתו פאטמה בת הנביא מוחמד מכונים בתואר כבוד זה.
[עריכה] אמיר
אמיר (أمير) הוא תואר כבוד או אצולה הנמצא בשימוש במדינות אסלאמיות במזרח התיכון, צפון אפריקה, אסיה הקטנה והמדינות התורכמניות. משמעות המילה, מהשורש הערבי א.מ.ר. היא "מפקד", ושימשה במקור לציון מנהיג או מפקד של קבוצת אנשים. עם הזמן הפך השימוש בתואר לציון שליטים ומושלים, בדרך כלל של מדינות קטנות. במשמעותו בעולם הערבי המודרני תואר זה מציין "נסיך".
