מסכת דרך ארץ זוטא
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מסכת דרך ארץ זוטא נמצאת בדפוסים הרגילים של התלמוד הבבלי בין ה"מסכתות קטנות" הנספחות לסדר נזיקין.
"דרך ארץ זוטא" עוסקת בעצות והדרכות להתנהגותו של אדם במידות טובות ובעבודת ה' (לדוגמה: "דרכן של תלמידי חכמים: עניו ושפל רוח, זריז, ממולא, עלוב ואהוב לכל, שפל לאנשי ביתו, ירא חטא ודורש את האדם לפי מעשיו. ואומר: כל מה שיש בעולם הזה אין לי חפץ בו, לפי שאין העולם הזה שלי", תחילת פרק ראשון).
מסכת זו היא מתקופת התלמוד ועריכתה בזמן הגאונים. המסכת ממשיכה את המסורת של ספרי חכמה ומוסר, החל בספר משלי, עבור לספר בן סירא מתקופת בית שני, וממנו לפרקי אבות של תקופת התנאים.