מתנות עניים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מתנות עניים הם חיובים על פי ההלכה להשאיר חלק מהיבול לעניים או למוסרו לעניים. רוב החיובים במתנות עניים חלים על בעלי השדות.

ישנם הכוללים במתנות עניים גם את מעשר עני וצדקה, וישנם אשר מצמצמים את הביטוי רק למצוות הנוגעות להשארת יבול בשדה. לדיון במעשר עני וצדקה עיין בערכיהם.

תוכן עניינים

1 מקור המצווה
- 1.1 הפסוקים בתורה
- 1.2 המקורות בדברי חז"ל
2 פירוט מתנות העניים
3 עקרונות משותפים
4 הרשאים ליטול
5 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקור המצווה

[עריכה] הפסוקים בתורה

מתנות עניים מוזכרות בתורה בשלושה מקומות.

בפרשת קדושים:

"ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא תכלה פאת שדך לקצר; ולקט קצירך, לא תלקט. וכרמך לא תעולל, ופרט כרמך לא תלקט: לעני ולגר תעזב אתם, אני ה' אלוקיכם." (ויקרא פרק י"ט פסוקים ט-י)

בפרשת אמור באמצע תיאור המועדים:

"ובקצרכם את-קציר ארצכם, לא-תכלה פאת שדך בקצרך, ולקט קצירך, לא תלקט; לעני ולגר תעזב אתם, אני ה' אלוקיכם" (ויקרא כ"ג כב)

בפרשת כי תצא:

"כי תקצר קצירך בשדך ושכחת עמר בשדה, לא תשוב לקחתו--לגר ליתום ולאלמנה, יהיה: למען יברכך ה' אלוקיך בכל מעשה ידיך. כי תחבט זיתך, לא תפאר אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. כי תבצר כרמך, לא תעולל אחריך: לגר ליתום ולאלמנה, יהיה. וזכרת, כי-עבד היית בארץ מצרים; על-כן אנכי מצוך, לעשות, את-הדבר, הזה." (דברים כ"ד יט-כב)

[עריכה] המקורות בדברי חז"ל

פירוט הדינים של מתנות עניים מופיעים במשנה במסכת פאה. במשנה תורה לרמב"ם מופיעות הלכות מתנות עניים בספר זרעים ובשולחן ערוך מופיעות ההלכות בחלק יורה דעה.

[עריכה] פירוט מתנות העניים

[עריכה] פאה

פאה או פאת השדה היא כמות של תבואה בסוף השדה אשר בעל השדה צריך להשאיר לעניים ולא לקצור. אין חובה מהתורה לגבי כמות התבואה שיש להשאיר בסוף השדה, אולם חז"ל תקנו להשאיר אחד משישים.

בפאה קיים דין מיוחד שאסור לה להיות מיוחדת עבור שום אדם אלא אם כן נטל אותה. דוגמאות לכך ניתן למצוא בכך שחל איסור לשמור פאה עבור עני מסוים אלא עני הקודם לקחת זוכה בפאה. כמו כן אין באפשרותו של עני הרוצה בכך לשמור לעצמו על ידי פריסת בגד על הפאה וסימון הפאה כפאה "שלו" ואם עשה כן מותר לעני אחר ליטול ממנו.
פירוט דיני פאה מובא במסכת פאה בארבעת הפרקים הראשונים.

[עריכה] לקט ופרט

לקט מתייחס לכמות קטנה של שיבולים הנופלת מיד הקוצר בעת הקצירה. לפי ההלכה, שיבולת אחת או שתיים שנופלות על בעל השדה להשאיר לעניים, אך אם נפלו שלוש שיבולים ומעלה אין על השיבולים דין לקט, ומותר לבעל השדה לקחת את השיבולים שנפלו. אם בעל השדה עבר על האיסור לקחת את הלקט ולקחו וטחנו ואפילו אפה אותו הוא מחוייב לתתו לעניים.

במגילות רות מסופר כיצד רות הלכה ללקט שיבולים בשדה של בועז: "אלכה נא השדה ואלקטה בשיבולים". בועז דואג שרות תוכל ללקוט כמות גדולה ומצווה על נעריו להפיל שיבולים בכוונה: "ויצו בעז את נעריו לאמר גם בין העומרים תלקט ולא תכלימוה. וגם שול תשולו לה מן הצבתים ועזבתם ולקטה ולא תגערו בה". ניתן לראות מהפסוקים שרות לא הייתה בקיאה בהלכות לקט (היא לקטה בין העומרים) ולכן הנערים יכלו בכוונה להפיל לה שיבולים בלי שהיא תמנע עקב כך מלקחתם.

פירוט דיני לקט מובא במסכת פאה פרקים ד'-ה'.

עקרון הלקט חל לא רק לגבי תבואה אלא לגבי כל גידול. בפרות העץ נקרא הלקט – פרט.

[עריכה] שכחה

שכחה היא תוצרת חקלאית שנשכחה במקום גידולה אשר התורה מצווה להשאירה לעניים. על פי ההלכה, השכחה מתייחסת לכמות קטנה של אלומות (או שאר אוספים של גידולים) אשר נשכחו בשדה ולא היו נמצאות על ידי בעל השדה אלא אם בעל השדה היה מבצע סריקה מיוחדת לצורך כך. על כן, כל אלומה מיוחדת אשר מקומה, צורתה או תוכנה היו מזכירים לבעל השדה את השכחה אינם נחשבים לשכחה ובעל הבית לא חייב להשאירם לעניים. פירוט דיני שכחה מופיעים במסכת פאה מסוף פרק ה' עד התחלת פרק ז'.

[עריכה] עוללות

העוללות הם ענבים אשר גדלו ללא אשכול, ואף אותם חובה להשאיר לעניים.
פירוט דיני עוללות מובא במסכת פאה בפרקים ז-ח.

[עריכה] העוללות בתנ"ך

כאשר גדעון מבקש לרצות את בני אפרים הוא אומר להם (ספר שופטים פרק ח'): "הלא טוב עוללות אפרים מבציר אביעזר" - כלומר: מה שאפרים לא טורחים לבצור יותר טוב ממה שמשפחת אביעזר בוצרים. בנבואת עובדיה מוזכרות העוללות כענבים אשר הבוצרים משאירים ואינם לוקחים: "אם בוצרים באו לך הלא ישאירו עוללות". גם בנבואת ישעיהו (פרק י"ז), אומר הנביא שלאחר הפורענות יישארו מעם ישראל רק מעטים - כמו עוללות: "ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלושה גרגרים בראש אמיר, ארבעה חמישה בסעיפיה פוריה".

[עריכה] עקרונות משותפים

המשותף לרוב מתנות העניים, למעט מעשר עני וצדקה הוא התועלת השולית של התוצרת לבעל השדה, ביחד עם הדרישה מהעני לפעול באופן אקטיבי ליטול את המתנות. כך יוצא שההפסד לבעל השדה הוא שולי ואפילו זניח, בעוד לעני מדובר על עזרה ממשית. בנוסף, העני נדרש לעמול כדי לאסוף את מתנות העניים וכך נמנע מצב בו העני מפתח תלות סובייקטיבית בסובבים אותו.

הלקט מתייחס לשיבולת או שניים שנפלו בעת הקצירה ולא כדאי לקוצר להתכופף כדי לאוספם. בדומה לכך הפרט בענבים והפאר בזיתים הם שאריות פרי שלא כדאי להשקיע בקטיפתם. שכחה מתייחסת לשיבולת אחת או שניים שבעל השדה שכח ואין סיכוי שימצא אותם אלא אם יעשה סריקה נוספת בזבזנית מבחינת כח אדם. העוללות הם ענבים אשר לא שייכים לאשכול וקשה לבוצרם כאחת. ייתכן שגם הפאה ניתנת להסבר בהתייחס לכך שבסוף הקציר הפועלים עייפים ולא תמיד כדאי להשקיע בקצירה עד השיבולת האחרונה.

לעומת זאת, בכל המתנות האלו העניים נדרשים להשקיע מאמץ על מנת לאסוף את מתנות העניים. לבעל השדה אסור להתערב בדרך בהם מתנות העניים נלקטות בשדה ורק במקרים של סכנת נפשות (בענבי דלית גבוהים ובדקל) מותר לבעל הבית לעזור בחלוקה. אפילו במעשר עני, נדרשים העניים להגיע אל השדה בעת החלוקה. במעשר עני המחולק בשדה, בניגוד לשאר תרומות ומעשרות אין טובת ההנאה לבעלים, כלומר בעל השדה חייב לתת לכל עני שמבקש והוא אינו רשאי להעדיף עני אחד על פני חבירו. רק אם נשאר מעשר עני בשדה, ובעל השדה מוביל את התוצרת לביתו, מותר לבעל השדה להחליט למי יחלק את המעשר.

[עריכה] הרשאים ליטול

רק מי שמוגדר כעני רשאי ליטול מתנות עניים. המשנה קובעת שאדם שיש לו מספיק כסף לפרנסה לשנה (200 זוז) אינו רשאי ליטול מתנות עניים. כך גם, מי שיש לו 50 זוז והוא סוחר בהם אינו רשאי ליטול מתנות עניים. רק סכומים פנויים נחשבים בבדיקה האם אדם רשאי ליטול. כך למשל, אדם שיש לו כסף אך הוא משועבד לכתובת אישתו רשאי ליטול מתנות עניים. הטור קובע שהסכומים הללו היו נכונים לזמן התלמוד ובכל דור מעריכים את הסכומים לפי מינימום הקיום באותו זמן.