נט טרנר
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נט טרנר (2 באוקטובר 1800 - 30 באוקטובר 1831; באנגלית: Nat Turner) היה עבד אפרו-אמריקני שהנהיג בשנת 1831 מרד עבדים כנגד משטר העבדות בארצות הברית.
טרנר נולד במחוז סאות'המפטון שבוירג'יניה כעבדו של בנג'מין טרנר ומכאן שמו. בשנת 1810 כשבנג'מין טרנר נפטר עבר טרנר לרשות אחיו הצעיר של בנג'מין, סמואל. בשנת 1822 נמכר טרנר לשכן בשם תומס מור שנפטר בשנת 1828, וזה הפך את בנו בן התשע לאדונו של טרנר. אלמנתו של מור נישאה לג'וזף טרוויס שעבר לגור בחווה[1]. למרות החלפת הבעלים נשאר שמו טרנר. שלא כמו שאר העבדים השחורים טרנר ידע קרוא וכתוב מאחר והוריו לימדו אותו (היה אסור ללמד את העבדים קרוא וכתוב}, ואף היה בעל ידע רב בתנ"ך. מאחר והיה אדם מאמין נחשב בקרב חבריו לכומר ואחרי המרד הוא כונה בעיתונות "המטיף השחור".
הוא ידוע בעיקר בשל מרד העבדים שהנהיג שהיה המשמעותי ביותר כנגד משטר העבדות בתקופה שקדמה למלחמת האזרחים האמריקנית. לאחר שהמרד דוכא ב-23 באוגוסט טרנר בצליח לברוח אך נתפס כעבור חודשיים ב-30 באוקטובר על ידי חוואי מקומי בשם בנג'מין פיפס. הוא הוצא להורג בתלייה ב-11 בנובמבר.
בזמן המשפט נפגש טרנר עם עורך דין צעיר בשם תומס ה. גריי שכתב את הקונטרס 'וידויו של נט טרנר'. על קונטרס זה מבוססת היצירה "וידויו של נט טרנר" (1967) מאת ויליאם סטיירון, המתארת בגוף ראשון את המרד וכשלונו. הספר זכה להצלחה, וזיכה את מחברו בפרס פוליצר.
