ניסויים בלשניים בקופי אדם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאז שנות ה-60 של המאה ה-20 ועד היום נעשו מספר מחקרים בקופי אדם בשבי - בעיקר בשימפנזים ובבונובו ("שימפנזה ננסי"), אבל גם בגורילות ובאורנגאוטן - שבמסגרתם ניסו ללמד אותם להשתמש בשפה טבעית באופן דומה לשימוש שעושים בה בני אדם. המניע לניסויים האלו היה הוויכוח שהתלהט בקהילה המדעית עם ההתקדמות במחקר הבלשני במהלך המאה ה-20 (התקדמות שהביאה ליצירת ענפי הבלשנות הסטרוקטורליסטית והגנרטיבית), לגבי השאלה האם רכישת שפה טבעית ושימוש בה הן יכולות שמתקיימות רק בבבני אדם.
קופי אדם דומים מאוד לאדם מבחינה גנטית, והם מפגינים במידה מסוימת כישורים שאופייניים בעיקר לבני אדם, למשל, שימוש בכלים פשוטים. אף מין מביניהם אינו מסוגל להפיק את מגוון הקולות שמסוגל בן אדם להפיק, כיוון שתיבת הקול (לרינקס) שלהם ממוקמת גבוה בגרון. עם זאת, קופי אדם משתמשים באופן טבעי במחוות גוף לצורך תקשורת ביניהם, אם כי לא נצפתה אצלם שפה כלשהי העונה להגדרת "שפה טבעית". הניסויים התבססו על ההשערה שקופי אדם נמצאים שלב אחד לפני פיתוח שפה מבחינת יכולותיהם הקוגניטיביות ומבנה מוחם. על פי ההשערה, הם אמנם אינם מסוגלים לפתח שפה בכוחות עצמם, אבל הם יכולים לרכוש שפה בהדרכת בני אדם.
תוכן עניינים |
[עריכה] ווֹשו
ווֹשו היא שימפנזה ממין נקבה שנולדה במערב אפריקה בספטמבר 1965. תאריך ומקום לידתה המדויקים אינם ידועים. משערים שהיא נתפסה, בעודה גורה, בידי ציידים לא-חוקיים, שהרגו את אמה. היא נמכרה, והובאה לארצות הברית לשימוש חיל האוויר האמריקני. ב־21 ביוני 1966 אימץ אותה זוג חוקרים אמריקנים - אלן וביאטריקס גרדנר (Drs. Allen and Beatrix Gardner) מהאוניברסיטה של נבדה. הם כינו אותה "וושו" (Washoe) על-שם מחוז וושו בנבדה שבו נמצאת האוניברסיטה.
[עריכה] הניסוי
בני הזוג גרדנר החליטו לגדל את וושו כאילו הייתה ילדה, כדי לבדוק באיזו מידה תוכל וושו לרכוש כישורים קוגניטיביים, אשר בדרך כלל מאפיינים בני אדם. בני הזוג גרדנר היו מודעים לאי-יכולתם של שימפנזים להפיק צלילים המשמשים בסיס כמעט לכל השפות האנושיות, ולפיכך בחרו לדבר איתה בשפת הסימנים האמריקנית (ASL, מכונה גם: Amslan), שהיא שפה טבעית, המשמשת חירשים בארצות הברית. הניסוי נמשך כ-3 שנים, שבמהלכן תיעדו אותו בני הזוג גרדנר בסרטים מצולמים וביומנים. הם גם ערכו כמה ניסויים מבוקרים ומתועדים כדי לבחון את כישוריה הקוגניטיביים של וושו, ובעיקר את שליטתה בהבנה ובהפקה של שפת הסימנים.
[עריכה] הממצאים והמסקנות
על-פי הדוח שלהם, וושו עברה תהליכים דומים לתהליכי רכישת שפה אצל ילדים אמריקנים שנחשפו לשפת הסימנים. הם טענו כי וושו הצליחה לקראת סוף הניסוי להבין הוראות בשפת הסימנים ולהביע בקשות בשפה זו. הם גם דיווחו על שימוש יצירתי בשפה - וושו יצרה לכאורה צירופי סימנים לעצמים שהיא לא ידעה את שמם (למשל, היא סימנה "מקרר" באמצעות צירוף הסימנים "לפתוח", "לאכול" ו"לשתות"). את הטענה האחרונה לא הצליחו בני הזוג גרדנר להוכיח היטב, כיוון שיכלו להביא רק שתי דוגמאות מתועדות לכך.
[עריכה] וושו מאמצת את לוליס
בתום הניסוי הועברה וושו ל"מכון לתקשורת בין בני אדם לשימפנזים" (CHCI, נמצא ב"אוניברסיטה המרכזית של וושינגטון" בעיר אלנסבורג שבמדינת וושינגטון). זמן-מה לאחר שעברה למכון, אימצה וושו גור שימפנזים המכונה לוליס (Loulis). בני הזוג גרדנר טענו כי וושו החלה לדבר עם לוליס בשפת הסימנים, וכי הוא למד ממנה את השפה. טענה זו מוטלת בספק, כיוון שאינה מתועדת ולפיכך אינה מוכחת במידה משביעת רצון.
[עריכה] ביקורת על הממצאים והמסקנות מהניסוי
גם הטענות המוכחות לכאורה של בני הזוג גרדנר, והמסקנות שהסיקו מהניסוי, שנויות מאוד במחלוקת. חוקרים אחדים, הבולט ביניהם - הרברט ס. טראס (Terrace), טענו כי וושו עברה למעשה אילוף המבוסס על התניה אופרנטית, והיא לא הפגינה שליטה בשפה כדרך שבני אדם שולטים בה. ביקורת נוספת, בעיקר מצדו של הפסיכולוג תומס סבוק (Thomas Sebeok), טענה שהניסויים פגומים בשל אפקט הנס החכם. טענות אלה אינן מכחישות את יכולתה של וושו לתקשר עם בני הזוג גרדנר בצורה יעילה, אולם משמעותן היא שאין ייחוד בתקשורת זו לעומת תקשורת רגילה בין בני אדם לבעלי-חיים (כדרך שבה הצליח וילהלם פון אוסטן לתקשר עם סוסו "הנס החכם"). בעוד בני הזוג גרדנר טוענים כי הוכיחו ששימפנזים יכולים לרכוש שפה טבעית ולשלוט בה באופן דומה לאופן שבו בני אדם משתמשים בשפה, הרי מתנגדיהם טענו כי בני הזוג גרדנר לא הוכיחו דבר שלא היה כבר ידוע, ולפיכך הסברה כי שפה טבעית היא תופעה ייחודית למין האנושי נשארת בעינה.
הערה - הפסיכולוג פרדריק סקינר שפיתח את תאוריית ההתניה האופרנטית, האמין כי גם בני אדם לומדים לדבר באמצעות התניה כזאת, ומכאן הוא הגיע למסקנה כי אין בכלל ייחוד לשפה האנושית לעומת התנהגויות אחרות של בני אדם או בעלי חיים. עם זאת, לא כל חוקר שמקבל את תאוריית ההתניה האופרנטית, מקבל גם את מסקנותיו של סקינר לגבי השפה האנושית ואופן רכישתה בידי בני אדם.
[עריכה] נים צ'ימפסקי
בשנת 1973 החליט החוקר הרברט ס. טראס לחזור על הניסוי של בני הזוג גרדנר בתנאים מבוקרים יותר. הוא אסף גור שימפנזה זכר, שנולד בשנת 1973 (תאריך ומקום לידתו המדויקים אינם ידועים), וקרא לו "נים צ'ימפסקי" (Nim Chimpsky, שיבוש מכוון של שמו של הבלשן הנודע נועם חומסקי). הניסוי נערך באוניברסיטת קולומביה בניו יורק.
טראס ועוזריו ניסו ללמד את נים צ'ימפסקי את שפת הסימנים האמריקנית, אולם לא במסגרת של "אימוץ" כפי שעשו בני הזוג גרדנר, אלא על-פי פרוצדורות מחקריות מחמירות, בעיקר על-פי גישת המחקר שמכונה Experimental Analysis of Behavior, ואשר פותחה בידי הפסיכולוג פרדריק סקינר.
נים צ'ימפסקי למד 125 סימנים, ולמד להשתמש בהם כדי להבין הוראות ולנסח בקשות פשוטות. עם זאת, לא נראה שהוא למד את הדקדוק שכרוך בצירוף סימנים למשפטים תקניים בשפת הסימנים. טראס ועוזריו הגיעו למסקנה שנים צ'ימפסקי לא הפגין שום כושר לשוני, מלבד מה שאפשר ללמוד בהתניה אופרנטית, תופעה המוכרת ממילא במסגרת אילוף בעלי חיים.
בני הזוג גרדנר טענו מצדם, כי רכישת שפה אינה אפשרית בתנאי ניסוי כל כך מבוקרים, ובשיטה שבה עוזרי מחקר רבים עובדים עם השימפנזה. לטענה זו יש בסיס מסוים - יש עדויות לכך שתהליך רכישת השפה איטי יותר אצל ילדים שגדלים בבתי יתומים (ואם כך, הרי ממילא צפוי ששימפנזים יתקשו יותר בנסיבות דומות)[1].
תומס סבוק, שביקר באופן נוקב הן את הניסוי של וושו והן את הניסוי של נים צ'ימפסקי, אמר במידה מסוימת של הומור: "לדעתי, הניסויים הלשוניים לכאורה עם קופי אדם נחלקים לשלוש קבוצות: תרמיות גלויות, הונאה-עצמית, ואלה שעורך טראס". למעשה, סוגיית רכישת שפה טבעית בקרב שימפנזים נותרה שנויה במחלוקת. היות שמדובר בניסויים מסובכים ויקרים, אי אפשר לחזור עליהם במספר פעמים גדול מספיק כדי לנטרל השפעות צדדיות כגון אופי החוקר, אופי השימפנזה ואופי הקשר שנוצר ביניהם.
בתום הניסוי הייתה כוונה למכור את נים צ'ימפסקי למעבדת ניסויים, אולם לחץ ציבורי הביא לגיוס סכום הכסף הנדרש לשם העברתו לחווה בטקסס. נים צ'ימפסקי מת בחווה ב־10 במרץ 2000 מהתקף לב.
[עריכה] קוקו
בשנת 1972 נערך ניסוי נוסף, הפעם עם גורילה (ממין נקבה), שכונתה "קוקו" (Koko). את הניסוי ערכה פרנסין פטרסון (Dr. Francine 'Penny' Patterson), בעזרת חוקרים נוספים, באוניברסיטת סטנפורד שבקליפורניה.
קוקו נולדה בשבי, ב־4 ביולי 1971 בסן פרנסיסקו. כשהייתה בת שנה החל הניסוי שבמסגרתו ניסו החוקרים ללמד אותה את שפת הסימנים האמריקנית. פטרסון מעריך שהיא הצליחה ללמוד כ-1000 סימנים. לטענת החוקרים היא מצרפת סימנים למשפטים פשוטים על-פי כללי התחביר של שפת הסימנים, ולמעשה משתמשת בשפה באופן דומה לאופן שבו בני אדם משתמשים בשפה. חוקרים אחרים טוענים שקוקו אינה מבינה באמת את משמעות הסימנים שהיא מבצעת, אלא היא למדה להשתמש במחוות מסוימות בדרך של התניה אופרנטית. בעצם, הוויכוח בעניין יכולתה של קוקו לרכוש ולהשתמש בשפה טבעית זהה כמעט לוויכוח שמתנהל לגבי יכולתם של שימפנזים כגון וושו ונים צ'ימפסקי להשתמש בשפה. בשלב מאוחר במחקר, החלה קוקו לפתח שינויים קלים במחוות שביצעה כדי להדגיש אמירות או כדי לגרום לשינוי קל במשמעותן. רגע שיא מבחינת החוקרים היה כשהגורילה החלה לספר את מה שאירע לאמה בידי ציידי הגורילות לנגד עיניה.
קוקו התפרסמה מאוד עקב התעניינות התקשורת בה. ב-1977 נעשה עליה סרט דוקומנטרי שנקרא "קוקו - גורילה מדברת" (Koko – A Talking Gorilla). דיווחים על-אודותיה מופיעים מפעם לפעם בתקשורת (האחרון שבהם באוגוסט 2004).
קוקו חיה היום בקליפורניה בעיר וודסייד (Woodside), אולם נעשים מאמצים להעביר אותה לשמורת טבע בהוואי.
[עריכה] צ'נטק
ב-1978 ערכה האנתרופולוגית לין מיילז (Lyn Miles) ניסוי שבמסגרתו ניסתה ללמד אורנגאוטן המכונה "צ'נטק" (Chantek, במלאית: "יפה, נהדר") את שפת הסימנים האמריקנית.
צ'נטק נולד בשבי בעיר אטלנטה שבג'ורג'יה (ארצות הברית) ב-17 בדצמבר 1977. ב-1997 הוא נמסר לגן החיות של אטלנטה, אולם לא שוכן באזור התצוגה הרגיל, אלא בשטח מיוחד מחוץ לגן.
[עריכה] קנזי
פריצת דרך בניסיון לאתר כישורים לשוניים אצל קופי אדם קרתה בתחילת שנות ה-80, במהלך ניסויים שנערכו בבּוֹנוֹבּוֹ ("שימפנזה ננסי"). בונובו דומים יותר לאדם מאשר שימפנזים, מבחינת הרצף הגנטי שלהם, ומבחינת ההתנהגות שלהם (בעיקר ההתנהגות החברתית והמינית). את הניסויים ניהלה החוקרת סו סווג' רמבו (Sue Savage-Rumbaugh) באוניברסיטה של ג'ורג'יה בארצות הברית (Georgia State University). זמן-מה לאחר הניסויים האלה, שתוצאותיהם היו בתחילה מאכזבות, התגלה במקרה כי בונובו צעיר שכונה "קנזי", משתמש בשפה שיצרו החוקרים עבור הניסוי, ואף מזהה מילים באנגלית.
[עריכה] לידתו של קנזי
קנזי (Kanzi, בסווהילית: "אוצר") נולד ב-23 באוקטובר 1980 באוניברסיטה של ג'ורג'יה לאם שכונתה לורל (Lorel). זמן קצר לאחר לידתו הוא נחטף ואומץ בידי נקבת בונובו אחרת שכונתה מטטה (Matata). לורל לא הצליחה להשיב את קנזי אליה, כיוון שמטטה הייתה נקבה דומיננטית יותר ממנה בלהקת הבונובו שאליה השתייכו שתיהן. תוך כמה ימים החל קנזי לינוק ממטטה וקיבל אותה כאמו.
[עריכה] הניסוי
מטטה השתתפה בניסוי שנערך באוניברסיטה שבמסגרתו ניסו ללמד בונובו שפה מתוכננת (חיקוי של "שפה טבעית"). השפה הזו כללה, במקום מילים, לקסיגרמות, כלומר סמלים גרפיים שאינם איקוניים (אי אפשר לנחש מצורתו של הסימן את משמעותו). מטטה הייתה אמורה ללמוד להשתמש במקלדת שעליה הופיעו 10 לקסיגרמות כדי לתקשר עם בני אדם, באופן דומה לאופן שבו בני אדם משתמשים בשפה, כלומר לזהות את משמעות הסימנים ולצרף אותם למבעים על-פי כללי תחביר המזכירים כללים של שפה טבעית. החוקרים מהאוניברסיטה של ג'ורג'יה מעידים, כי קנזי, שהיה אז בן 6 חודשים, הצטרף למטטה בעת שהשתתפה בניסוי.
[עריכה] הניתוק ממטטה ותחילת השימוש בשפת הלקסיגרמות
מטטה עצמה לא הצליחה ללמוד להשתמש במקלדת הלקסיגרמות, וקנזי ששהה עמה לא גילה עניין בניסוי, ולפעמים אף ניסה להפריע במהלכו. כעבור שנתיים, כשהיה קנזי בן שנתיים וחצי, החליטו החוקרים לגמול אותו מחלב אם, זאת כדי לאפשר לאמו להתעבר. מטטה קיבלה תרופה שגורמת להפסקת ייצור החלב, ומשהבחינה כי חלבה יבש, ניסתה למנוע מקנזי לינוק ממנה. קנזי הגיב בתסכול רב, ותסכולו גבר כשמטטה הועברה לאתר אחר באוניברסיטה כדי שתוכל להזדווג עם בונובו זכר מהלהקה שלה. קנזי חיפש אחר אמו במעבדה שבה נערך הניסוי, ולהפתעת החוקרים הוא פנה למקלדת והחל להקליד סימנים על-פי כללי שפת הלקסיגרמות, כדי לתקשר עם החוקרים שטיפלו בו. הפתעת החוקרים גברה כשגילו שקנזי מגיב למילים באנגלית - הוא ידע להצביע על הסימן במקלדת שמקביל למילה באנגלית ששמע. עד אז לא נצפה מעולם בעל-חיים שהצליח לקשר בין מילים בשפה מדוברת לתמונות או לסמלים. בעקבות הגילוי ערכו החוקרים כמה ניסויים מבוקרים שבהם הוכח כי קנזי מבין מילים באנגלית. בניסויים נוספים שנערכו התברר כי קנזי מסוגל להבחין במבנים תחביריים פשוטים באנגלית ובשפת הלקסיגרמות. כלומר, הוא הצליח להבחין בין משפטים פשוטים הנבדלים זה מזה רק במבנה התחבירי שלהם. "אוצר המילים" של קנזי כיום כולל כ-200 לקסיגרמות. יש עדויות לכך שהוא משתמש בקולות פשוטים כתוספת ללקסמות, למשל כדי להביע הסכמה או סירוב.
[עריכה] כישורים נוספים של קנזי
בנוסף לשימוש בשפה, הסתבר כי קנזי פיתח שיטה ליצירת כלים פשוטים. הוא שינן וחידד אבנים באמצעות חיכוכן זו בזו, ויצר כלים דומים לאלה שנמצאו בחפירות, ואשר מיוחסים למין אדם קדמון המכונה הומו הביליס.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו סקירה ביקורתית של מאמרים בנושא התפתחות ילדים בבתי יתומים לאורך המאה ה-20 במאמר מאת ג'ון מקול מתוך ספר בעריכת ריצ'רד מקנזי מבית-הספר לעסקים באוניברסיטת קליפורניה.
