פרשת ויקרא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

פרשת ויקרא היא פרשת השבוע הראשונה בספר ויקרא. היא מתחילה בראשית הספר, פרק א' פסוק א, ומסתיימת בפרק ה' פסוק כו.

בחלק מהשנים קוראים את פרשת ויקרא בשבת הסמוכה לפורים, ולפיכך קוראים בה גם את הפרשייה השנייה מ"ארבע פרשיות" - פרשת זכור. יש שנים שבהן קוראים אותה בשבת הסמוכה לראש חודש ניסן, ואז קוראים בה את הפרשה הרביעית - פרשת החודש.

תוכן עניינים

1 נושאים בפרשה
- 1.1 בהקרבת קורבנות יש עשר מטרות:
2 הפטרה
3 קישורים חיצוניים

[עריכה] נושאים בפרשה

הפרשה עוסקת כולה בדיני הקורבנות שמקריבים במשכן ובבית המקדש. בזה אחר זה מפורטים:

דיני העולה, הקורבן שנשרף כולו על המזבח, מן הבקר, הצאן או העוף
דיני המנחה, קורבן הבא מן הצומח
דיני השלמים, קורבן הנאכל לכהנים ולמקריב
חטאת ואשם, קורבנות שמביאים לכפרה על חטאים

יש נוהגים שכשילד מגיע לגיל שבו הוא יכול להתחיל ללמוד תורה, מתחילים את הלימוד בפרשת ויקרא, שהיא פרשת הקרבנות, על פי מאמר חז"ל: "יבואו טהורים (ילדים) ויעסקו בטהורים (קרבנות)".

[עריכה] בהקרבת קורבנות יש עשר מטרות:

1.חידוש הברית בין בני ישראל לבין ה' בהקרבת הקרבן רק לפי ה' בימדיוק. 2.קביעת אוהל מועד, הכוהנים כמקום ובמעמד דתי בקהילה. 3.סוגי הקורבנות: בקר (פרה,אייל) , צאן (עז, כבשה) , עוף (יונה, תור) , דברי מאפה (סולת טבולה בשמן, חלות, מצות, טבולות בשמן) לאנשים אשר אין בידיהם להקריב מן הבהמה והצאן, ביכורים (ירקות ופירות ראשונים). 4.שמירה על ניקיון: איזה חלקים מהקרבן מותר להקריב ואיזה לאכול, שמירה על היגיינה: הקזת הדם, הוצאת האיברים הפנימיים כגון: מעיים, כליות, כבד ועוד נוספים. 5.בדרך זו דאגו למזונם של הכוהנים כיוון שהכוהנים לא עובדים, אלא משרתים את העם ואת ה' באול מועד (משכן). 6.הקרבת הקרבן היא טקס סמלי בו מביא הזבח, מבקש סליחה ומחילה מה' על החטא או הכרת תודה והוקרה לה'. 7.(פרק ד') רק לכוהנים מותר להקריב זבח ובמעשה זה מכפרים על חטאי העם ונוטלים את האחריות על חטאי העם. 8.הדרך שבה זקני העדה (מנהיגי העם) מקריבים קרבן על הטא שחטאו (שחטאו בעצמם). 9.אנו לומדים שה' יודע ומבין שהחטא יכול להיעשו גם על ידי צדיקים ולכן גם להם ניתנת זכות מחילה. 10.(פרק ה') ה' מפרט את סוגי החטאים המחייבים בהעלאת קרבן: עד (עד ראייה שאינו בא להעיד), נפש (אדם) שנוגעת בטבר טמא (נבלות של חיות), אכל דבר טמא, נשבע לקיום שבוע והפר אותה, מעילה (אדם הבוגד באמון). זהו עונש חמוד בעיני ה', חוטא בשגגה (חוטא ללא כוונה).

בימינו לא מקריבים קרבנות (בית המקדש חרב) והתפילות תפסו את מקומם (שחרית, מנחה וערבית ותפילות החג).

[עריכה] הפטרה

מפטירים בספר ישעיהו, מפרק מ"ג פסוק כא עד פרק מ"ד פסוק כג (התימנים מסיימים בפסוק ו), שם נוזף ישעיהו בעם על שלא הקריבו את הקורבנות. אם קוראים בשבת זו אחת מארבע פרשיות, מפטירים בהפטרה המיוחדת לה.