פרשת קדושים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פרשת קדושים היא פרשת השבוע השביעית בספר ויקרא. היא מתחילה בפרק י"ט פסוק א ומסתיימת בפרק כ' פסוק כז.
בשנים שאינן מעוברות קוראים את פרשת קדושים ביחד עם פרשת אחרי מות.
[עריכה] נושאים בפרשה
פרשת קדושים היא אוסף גדול של מצוות בנושאים שונים. על המכנה המשותף שלהן מעיד הפסוק הפותח את הפרשה:
- "וידבר ה' אל משה לאמר: דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם: קדושים תהיו, כי קדוש אני ה' אלהיכם".
בין המצוות בפרשה:
- מצוות שבין אדם למקום: איסור עבודת אלילים; שמירת השבת; איסור שבועת שווא; איסורי כלאיים ושעטנז
- מצוות שבין אדם לחברו: הציווי "ואהבת לרעך כמוך"; מצוות כיבוד אב ואם; איסורי גניבה, שקר ורכילות; מצוות תוכחה ואיסור נקימה ונטירה; "מפני שיבה תקום והדרת פני זקן"
- צדק חברתי: איסור הלנת שכר; איסור נתינת מכשול לפני עיוור; איסור על לקיחת שוחד; מצוות אהבת הגר; ציווי שלא לרמות במידות ומשקלות ("מאזני צדק")
- דיני מורא מקדש והקורבנות: זמני אכילת הקורבן; איסור פיגול
- מצוות התלויות בארץ: איסור עורלה; מתנות עניים (לקט, שכחה ופאה)
- איסור לנהוג כחוקות הגויים: השחתת הזקן, כתובת קעקע, פנייה לאוב ולידעוני; איסור על עבודת המולך
- חזרה על איסורי גילוי עריות, שנכתבו כבר בפרשת אחרי מות
[עריכה] הפטרה
הספרדים והתימנים מפטירים בספר יחזקאל פרק כ' (הספרדים מתחילים בפסוק ב והתימנים בפסוק א; התימנים עוצרים בפסוק טו והספרדים בפסוק כ). בפרק זה מתאר יחזקאל כיצד ציווה ה', אחרי יציאת מצרים את בני ישראל "את חוקותי ואת משפטי הודעתי אותם, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", וכיצד בני ישראל לא שמרו את הציוויים האלה.
האשכנזים מפטירים בספר עמוס, פרק ט' פסוק ז-טו. בפרק זה מתאר עמוס את ההבדל בין ישראל לגויים.
פרשות השבוע |
ספר בראשית: בראשית | נח | לך לך | וירא | חיי שרה | תולדות | ויצא | וישלח | וישב | מקץ | ויגש | ויחי |
ספר שמות: שמות | וארא | בא | בשלח | יתרו | משפטים | תרומה | תצוה | כי תשא | ויקהל | פקודי |
ספר ויקרא: ויקרא | צו | שמיני | תזריע | מצורע | אחרי מות | קדושים | אמור | בהר סיני | בחוקותי |
ספר במדבר: במדבר | נשא | בהעלותך | שלח לך | קורח | חוקת | בלק | פינחס | מטות | מסעי |
ספר דברים: דברים | ואתחנן | עקב | ראה | שופטים | כי תצא | כי תבוא | ניצבים | וילך | האזינו | וזאת הברכה |