צפירת זיכרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך בבדיקה
פרט או פרטים מסוימים בערך זה עלולים להיות שגויים ונמצאים בבדיקה כרגע. הבדיקה תארך עד שבעה ימים. לפרטים ניתן לעיין בדף השיחה.

צפירת זיכרון או צפירת דומייה היא צפירת ארגעה בת דקה או שתי דקות, אשר באה לציין אבל ציבורי. במהלך הצפירה מתבקשים האזרחים לחדול מכל עיסוק (דוגמת עבודה או נסיעה) ולעמוד במקומם. בישראל נהוגות צפירות דומייה במועדים קבועים: ביום הזכרון לשואה ולגבורה וביום הזכרון לחללי מערכות ישראל. בערב יום הזכרון לחללי מערכות ישראל נשמעת צפירה בת דקה אחת, ובבוקר למחרת נשמעת צפירה נוספת בת שתי דקות. ביום הזכרון לשואה ולגבורה נשמעת צפירה אחת בת שתי דקות.

חוק יום הזכרון לשואה ולגבורה [1] קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים". כיום מקובל להשמיע את הצפירה בשעה 10 בבוקר ולאחריה מתקיימים אירועי זכרון במקומות שונים ברחבי הארץ.

חוק יום הזכרון לחללי מערכות ישראל קובע: "ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומייה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים" [2]. מקובל להשמיע את הצפירה בשעה 11 בבוקר לפני תחילת טקסי האזכרה הממלכתיים בבבתי הקברות הצבאיים. מקובל להשמיע צפירה נוספת בת דקה אחת בערב יום הזיכרון בשעה 20:00, והיא פותחת את טקסי יום הזכרון ברחבת הכותל המערבי במעמד נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות.

בישראל היו מספר אירועים שבעקבותיהם הוכרז אבל לאומי חד-פעמי, אבל שכלל גם השמעת צפירת דומייה. שני אירועים כאלה היו אסון צור הראשון בנובמבר 1982, ורצח יצחק רבין בנובמבר 1995 (לפני תחילת הלוויה). כיום נהוג להשמיע צפירות דומייה מעט ככל האפשר, והשמעתן מחוץ למועדים הקבועים נדירה.