צריף בן-גוריון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צריף המגורים בקיבוץ שדה בוקר, אשר שימש את דוד בן גוריון ואשתו פולה בשנים 1953 - 1973, ואשר הפך לאחר מותו למוזיאון העומד לרשות הציבור.
תוכן עניינים |
[עריכה] עלייתו של בן-גוריון לשדה בוקר
בשנת 1952, בדרכו חזרה מתמרון של צה"ל בנגב, ראה בן גוריון צריף ומספר אוהלים. הוא עצר את הרכב, ירד ושוחח עמם. הם סיפרו לו כי הם קבוצה של צעירים אשר נלחמו על המקום במלחמת העצמאות, והם סבורים כי לא די להלחם עליו אלא יש להתיישב בו. בן גוריון התרשם מאוד גם מהעובדה כי הם אינם שייכים לתנועה התיישבותית מסוימת ואינם מזוהים מפלגתית. לאחר מספר ימים התקבל בשדה בוקר מכתב מראש הממשלה ובו כתב:
- במשך 47 שנותי בארץ ראיתי כמה מפעלים חלוציים, ואני יודע, שרק בזכותכם ובזכות המפעלים החלוציים שקדמו לבואי לארץ עשינו מעט החיל אשר עשינו [...] ותסלחו לי אם אומר, שלא ראיתי מימי מפעל חלוצי כשדה בוקר [...] לא קינאתי מעולם באיש או בקיבוץ אנשים, לא ברכוש ובתואר ובסגולות שיש לאנשים [...] אולם בביקורי אצלכם היה קשה לי לדכא בלבי מעין רגש של קנאה: למה לא זכיתי להשתתף במעשה מעין זה [...] היו ברוכים ותצליחו!
לאחר זמן מסוים הגיע בן גוריון לשדה בוקר וביקש להצטרף אל הקיבוץ, וב-1953 התפטר מתפקידיו כראש ממשלה ושר ביטחון והצטרף עם רעייתו לשדה בוקר. בן גוריון לא פרט את הסיבות לעלייתו (ולא "ירידתו", כפי שהקפיד לומר) לשדה בוקר. בין הסיבות שהועלו: הצורך להשתחרר מהמתח העצום שהיה כרוך בתפקידו כראש ממשלה בשנותיה הראשונות; או שמא אדרבה, דוקא חוסר המתח וההתעסקות בענינים פוליטיים במקום במלחמות ומבצעים גדולים שבן גוריון נאלץ להתמודד עמהם בתקופה זו; הרצון לקדם את ההתישבות בנגב על ידי דוגמה אישית ; צעד דרמטי אחרון לסחוף המונים לנגב לאחר שנסיונותיו הקודמים, כגון הנסיון להקים תנועת המונים שתפריח את השממה, נכשלו; וגעגועיו לתקופת עבודתו בחוה בסג'רה בצעירותו.
[עריכה] החזרה לראשות הממשלה והפרישה השניה
ב-1955 נקרא בן-גוריון לשוב לכהן כשר ביטחון. הוא נענה לבקשה. לאחר מספר חודשים נבחר שוב כראש ממשלה ושימש בתפקיד זה עד 1963. בכל התקופה התגורר בן-גוריון בשדה בוקר. בשנת 1963 פרש מתפקידיו בממשלה וחי בקיבוץ שדה בוקר עד פטירתו בשנת 1973.
[עריכה] החיים בשדה בוקר
בן גוריון שהה בשדה בוקר כ -14 חודשים עד שנקרא לשוב לתפקיד שר הביטחון ומאוחר יותר לראשות הממשלה. בקיבוץ עבד מספר שעות ביום ואת שאר היום הקדיש לכתיבה. למרות שלא נשא בתפקיד רשמי, שימש ביתו מקום עלייה לרגל למדינאים ואנשי ציבור רבים. כמו כן ניסה בן-גוריון לרתום את העם למשימות הלאומיות שלא במסגרת ממשלתית. הוא פעל להקמת תנועת נוער ממלכתית, "חזית הנוער", שתכוון את הנוער לקליטת עלייה ולהתיישבות בנגב במסגרת הגדנ"ע והנח"ל. בן גוריון יצא לכנסי נוער במקומות שונים בארץ, שהמפורסם שבהם התקיים בשיח מוניס (כיום אוניברסיטת תל אביב) ב-1954, ובו השתתפו תלמידי כיתות י"א וי"ב מכל הארץ. בן גוריון קרא לנוער להירתם למשימות הלאומיות של התקופה: קליטת עליה והתיישבות, בעיקר בנגב. ברם, תגובתו של הנוער, ושל העם כולו, הייתה אדישה, ולא הייתה היענות לקריאותיו אל העם לבוא אל הנגב בהמוניו.
[עריכה] צריף בן-גוריון היום
לפני מותו כתב בן-גוריון בצוואתו:
- אבקש כי המבנה בשדה בוקר אשר שימש כמקום מגורי עד ליום פטירתי ישמר בצורתו הנוכחית על כל הריהוט, הספרים וכתבי העת המצויים בו. אין באמור כדי למנוע העברת הריהוט, הספרים וכתבי העת וכל שאר הדברים המצויים בצריף המגורים למבנה של קבע במידה ויקום מבנה כזה בסמוך לאותו צריף ובלבד שישמר אף באותו מבנה האופי והסגנון המקורי.
- בקשתי כי לאחר מותי יהיו בית המגורים בשדה בוקר על הספרייה והנכסים שבו פתוחים לצבור הרחב. אבקש כי יביאו אותי לקבורה בנחלת הקבר במדרשת שדה בוקר לצד קברה של פולה ז"ל. אבקש כי בעת הלוויתי וליד קברי לא ינשאו הספדים ולא יושמע ירי מטחי כבוד.
חוק דוד בן גוריון, התשל"ז 1976, קבע כי יוקם מכון למורשת בן-גוריון והוא:
- יהיה בשדה בוקר ויכיל את הצריף ששימש למגוריו של דוד בן-גוריון בקיבוץ שדה בוקר ואת ספרייתו במקום שהייתה בעת פטירתו.
כיום משמש הצריף כמוזיאון. המבקר בצריף נחשף אל דמותו של בן-גוריון כאדם וכמנהיג ואל התקופה שבה הוא חי. בצריף השומרים הסמוך מוצגת תערוכה המציגה את הקשר בין בן-גוריון והנגב. בנוסף לביקור בצריף בן-גוריון, נערכות בו פעילויות מוזיאליות. הצריף מציע פעילויות קצרות במסגרת טיולי בית ספר, לצד סדנאות בנושאי מנהיגות, תקשורת ונגב במסגרת ימי עיון וסמינרים למורים ולתלמידים. בצריף נמצא גם חדר העבודה המקורי של בן גוריון ובו חלק מספרייתו, בה נמצאים כ-5,000 ספרים. ממגוון תחומים: יהדות, תנ"ך, פילוסופיה, היסטוריה, גאוגרפיה, צבא וביטחון. בחדר זה כתב בן גוריון את ספריו ומאמריו, כמו גם את זכרונותיו.
