צ'ארלס הראשון מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

צ'ארלס הראשון (19 בנובמבר 1600 - 30 בינואר 1649) היה מלך אנגליה, סקוטלנד ואירלנד החל מ-27 במרץ 1625 ועד מותו.

תוכן עניינים

1 מדיניות צ'ארלס הראשון
2 רודנות אחת-עשרה השנים
3 התסיסה האנטי מלוכנית
4 מלחמת האזרחים האנגלית

[עריכה] מדיניות צ'ארלס הראשון

צ'ארלס הראשון המשיך את הקו האבסולוטיסטי שהנהיג אביו, ג'יימס הראשון, ונקלע למחלוקות עם הפרלמנט בנוגע להטלת מיסים. מעורבותה של אנגליה במלחמת שלושים השנה חייבה מקורות מימון. צ'ארלס פנה אל הפרלמנט, אך לא זכה לאישורו להטלת מיסים נוספים. הפרלמנט פרסם ב1628 את הצהרת הזכויות בכדי להגביל את כוחו של צ'ארלס. צ'ארלס קיבל באופן רשמי את ההצהרה, אך התעלם ממנה בפועל. הפרלמנט מנע מצ'ארלס הטלת מיסים וביקר את המדיניות הדתית שלו, שהייתה קרובה באופן יחסי לקתוליות. בתגובה, צ'ארלס פיזר את הפרלמנט בשנת 1629, והחל בשלטון יחיד בן אחת-עשרה שנים, המכונה רודנות אחת-עשרה השנים.

[עריכה] רודנות אחת-עשרה השנים

בתקופת שלטון היחיד שלו, ניסה צ'ארלס לבצע רפורמה דתית של האחדת הפולחן בכנסייה האנגליקנית. הטקסיות שהנהיג לא נראתה בעין יפה על ידי הפוריטנים, שראו בה התקרבות לכנסייה הקתולית. העובדה שצ'ארלס היה נשוי החל מ-1625 לנסיכה צרפתיה וקתולית בוודאי לא הקלה על המצב.

בשנת 1630 חתם צ'ארלס על הסכם עם ספרד, והוציא את ממלכת אנגליה ממלחמת שלושים השנה. צ'ארלס חיזק גם את הצי האנגלי, והפך אותו לכוח משמעותי בהגנתה של אנגליה. פעולות אלו ואחרות דרשו הטלת מיסים שונים, כגון מס האוניות, שלא אושרו על ידי הפרלמנט שפוזר, ולכן נתפסו כלא לגיטימיים.

[עריכה] התסיסה האנטי מלוכנית

בשנת 1640 גברה ההתנגדות העממית למדיניותו של צ'ארלס, ולכן הוא נאלץ לכנס את הפרלמנט כדי שיאשר לו הטלת מיסים. הפרלמנט הקצר שהתכנס בתחילה, ואחריו הפרלמנט הארוך התנגדו בחריפות למדיניותו של צ'ארלס, אך ביטאו זאת רק בתקיפת הארכיבישוף מקנטרברי וראש השרים, נציגיו של צ'ארלס.

בסוף שנת 1641 פרץ באירלנד מרד. המחלוקת בסוגיה האם המלך או הפרלמנט צריכים לשלוט בצבא, הביאה להחמרת המצב המתוח ממילא בניהם. נסיונו של צ'ארלס לאסור את ראשי המתנגדים לו בפרלמנט, ולזכות בשליטה בכוחות הצבא הביא להתפרצות אלימה. ב-1642 הכריז צ'ארלס על מלחמת אזרחים גלויה. הפרלמנטרים השתלטו על לונדון, וכוחות הצבא נטו לטובת הפרלמנט.

[עריכה] מלחמת האזרחים האנגלית

צ'ארלס לחם בנחישות ובתבונה כנגד כוחות הפרלמנט, אך התעמולה שהפעיל נגדו הפרלמנט, כאילו הוא מנסה להחזיר את אנגליה לקתוליות פעלה את פעולתה. אירלנד תמכה במלך, אך הסקוטים תמכו בפרלמנט. בסופו של דבר, במהלך 1645 ו1646 הובסו הכוחות המלוכנים. צ'ארלס נשבה באוקספורד וב1647 הוא הוסגר על ידי הסקוטים לפרלמנט.

צ'ארלס סירב להגיע להסכם עם הפרלמנט והצבא, והעדיף במקום זאת להציע הסכם לסקוטים שהתבקשו להחליף את נאמנותם לפרלמנט בנאמנות לצ'ארלס. הסקוטים פלשו לאנגליה במטרה ללחום בכוחות הפרלמנט, ובמקביל התעוררה התקוממות מלוכנית. במלחמת אזרחים שנייה זו, אוליבר קרומוול הביס את הכוחות המלוכנים ב1648. צ'ארלס נשבה בשנית והועמד למשפט מול בית דין של הפרלמנט, אך סירב להכיר בסמכותו של הפרלמנט לשפוט את המלך. הוא הורשע, נידון למוות והוצא להורג ב-30 בינואר 1649. הוצאתו להורג של המלך התקבלה בזעזוע חריף ברחבי אירופה. באנגליה עלה לשלטון אוליבר קורומוול כלורד פרוטקטור בחסות הפרלמנט.

מלכי אנגליה