רוברט גודרד
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רוברט הצ'ינגס גודרד (באנגלית: Robert Hutchings Goddard) (5 באוקטובר 1882 - 10 באוגוסט 1945) היה מחלוצי מדע הטילים המודרני. דרך עבודתו בתחום הייתה מהפכנית ולעתים קרובות לעגו לו על התאוריות שהגה שקדמו את זמנן. גודרד זכה להכרה מועטת במהלך חייו, אך בעתיד זכה להקרא אחד מ"אבות מדע הטילים המודרנים" הודות לעבודתו.
[עריכה] תחילת דרכו
גודרד נולד בווסטר שבמסצ'וסטס. הוא החל להתעניין במדעי החלל כאשר קרא את ספר המדע הבדיוני הקלאסי מלחמת העולמות של ה. ג' ולס, כשהיה בן 16. לפי גודרד, הוא החליט להקדיש את חייו לטילים ב-19 באוקטובר 1899. בעוד שטיפס על עץ כדי לחתוך ענפים מתים, הוא דמיין את מה שתיאר לאחר מכן "עד כמה נהדר יהיה ליצור התקן כלשהו שלו תהיה אף האפשרות להתרומם אל המאדים, ואיך זה יראה במידה קטנה, אם זה ישלח מהאדמה לרגליי".
לאחר שניתן לו תואר BS מהמכון הפוליטכני ווסטר בשנת 1908, הוא היה לחבר אקדמיה לפיזיקה באוניברסיטת קלרק, וקיבל תואר A.M. ב-1910 ו-Ph.D ב-1911. בשנת 1914 תכנן גודרד מנועי טילים, בסיוע כספי מהסמית'סוניאן. ב-1919 כתב על דרכים להגעת האדם לירח.
ב-16 במרץ 1926 שיגר גודרד את טיל הדלק הנוזלי הראשון, באוברון שבמסצ'וסטס. הרישום ביומנו של האירוע נודע בלשון המעט לאקונית: "הטיסה הראשונה עם רקטה שמשתמשת בהנעת דלק נוזלי בוצעה אתמול בחווה של דודה אפי." הרקטה שכונתה "נל" שהייתה בערך בגודל זרוע אדם עלתה לגובה של 41 רגל בלבד בטיסה שארכה 2.5 שניות והסתיימה בהתרסקות בשדה,אולם היוותה הוכחה חשובה לכך שהנעת טיל בדלק נוזלי אפשרית.
לא כל עבודתו המוקדמת של גודרד כוונה לכיוון טיול בחלל. גודרד פיתח את הרעיון הבסיסי של הבזוקה ובשימוש בכונן מוזיקה כמשגר הציג את הנשק בזירת המבחן אברדין, יומיים לפני שביתת הנשק שסיימה את מלחמת העולם הראשונה. חוקר נוסף מאוניברסיטת קלרק המשיך את עבודתו של גודרד על הבזוקה, שהובילה לנשק ששומש בחזית הקרבות במלחמת העולם השנייה.
גודרד היה חשדני כלפי אחרים ולעתים קרובות עבד לבד, עובדה שהגבילה את השפעת הגל של עבודתו. חוסר יכולתו להתחבר לאחרים הייתה תוצאה, ככל הנראה, של ביקורת קשה שהוא קיבל מהתקשורת וממדענים אחרים, שהטילו ספק ביכולת הקיום של טיול רקטי בחלל. לאחר אחד מניסויו ב-1929, עיתון מקומי בווסטר נשא את הכותרת "טיל ירח פספס את מטרתו ב238,799 1/2 מיילים". הגדיל לעשות הניו יורק טיימס שלעג לו וטען כי גודרד חסר את "הידיעות שאותן חולקים מדי יום בבתי הספר הגבוהים".
[עריכה] ברוזוורל
גודרד עבר לרוזוול שבניו מקסיקו ושם עבד כמעט לבדו לגמרי במשך שנים. למרות שהביא את עבודתו במדע הטילים לידיעת הצבא האמריקני, הוא נדחה, כשהצבא כשל בהבנת היכולת הטמונה ביישום צבאי של טילים.
באופן אירוני, הייתה זו גרמניה הנאצית שהתעניינה במחקרו והבינה את הפונטנציאל הצבאי הגלום בטילים. ורנר פון בראון הסתמך על תוכניותיו של גודרד כשפיתח את טילי ה-V2 במהלך מלחמת העולם השנייה. לפני שנת 1939, מדענים גרמנים אף עמדו בקשר עם גודרד באופן ישיר בקשר לבעיות טכניות. גודרד עמד במרכזו של מבצע ריגול של סוכנות הביון הגרמנית אבווהר. ניקולאוס ריטר כראש המבצעים האמריקנים של הסוכנות, גייס מקור שחדר למעגל סביב גודרד, והדליף תגליות לגרמנים.
לאחר שהצעתו לפתח טילים לצבא נדחתה, ויתר גודרד באופן זמני על תחומו המועדף כדי לעבוד על כלי תעופה ניסיוני עבור הצי האמריקני. לאחר שהמלחמה נסתיימה, התאפשר לגודרד לבחון טילי V2 שנתפסו, שרכיבים רבים בהם הכיר. בכל זאת, גודרד לא שב לתכנן עוד טילים בעצמו.
גודרד סבל מסרטן הגרון וב-10 באוגוסט 1945 מת בבלטימור שבמרילנד. הוא נקבר בבית קברות בעיר מולדתו, וורסטר.
ב-17 ביולי 1969 יום לאחר שיגור אפולו 11 פרסם הניו יורק טיימס ידיעת "תיקון", בה התנצל העיתון על הלעיגה לגודרד ב-1920.
גודרד הוציא 214 פטנטים על עבודתו. על שמו קרויים מוסדות ואתרים שונים שונים. ב-1959 נוסד מרכז טיסות חלל על שמו. כמו כן נקרא מכתש גודרד בירח על שמו. ספריית גודרד באוניברסיטת קלרק קרויה גם כן על שמו.
[עריכה] מדיה
 |
|
| לעזרה בהפעלת הקובץ |
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רוברט גודרד |
