רות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רות המואבייה היא דמות מקראית, הגיבורה העיקרית של מגילת רות.

מגילת רות מספרת את סיפורה של משפחת אלימלך המיוחסת משבט יהודה, שעקב הבצורת והרעב עוזבת את מולדתה והולכת לשדה מואב. בניה של אותה משפחה, כיליון ומחלון, מתחתנים עם שתי מואביות, מחלון נושא את רות וכליון את עורפה, על פי חז"ל היו רות וערפה בנותיו של עגלון מלך מואב. לאחר זמן מתים אב המשפחה ושני בניו, ונותרות רק נעמי אם המשפחה ושתי כלותיה. לאחר שלא נותר לה דבר, מחליטה נעמי לחזור למולדתה אבלה וחפויה וענייה, ומפצירה בכלותיה להניח לה. לעומת עורפה שנשמעת וחוזרת למשפחתה, רות מתעקשת ודבקה בחמותה, ואומרת "עמך עמי ואלוהיך אלוהי".

לאחר שהן חוזרת לבית לחם, הולכת רות בעצת חמותה לשדות, ללקט שיבולים אחר הקוצרים כפי שנהגו עניי ישראל באותם ימים. ביום הליכתה אל השדה מושכת רות בהליכותיה האציליות את תשומת ליבו של בעל השדה בועז, בועז מברר אצל הנערים הקוצרים אודותיה, ומתוודע לעובדה שהיא קרובתו, בת דודו אלימלך, לפיכך מבקש ממנה בועז שלא תלך לשדה אחר, ומן הנערים הקוצרים מבקש הוא להעניק לה יחס מיוחד, ולאפשר לה לסעוד עימם ולחלוק איתה את מימם. לאחר תקופה, יועצת נעמי לרות ללכת בלילה אל הגורן שם שוהה בועז בעת זמן זריית השעורים, ולבקשו כי ישאה לאשה לפי רוח מצוות יבום המחייבת את קרובו של הבעל המת לישא את אלמנתו לאשה, וכך להנציח את זכרו.

רות נשמעת לה, ויורדת בלילה אל הגורן ושוכבת למרגלות בועז, כשבועז מתעורר מבקשת ממנו רות לישאה, בועז נעתר, אולם מעלה בעיה תחוקתית, יש מישהו קרוב יותר ממנו ולפיכך שמורה לו זכות ראשונים אם יחפוץ להתחתן עם האלמנה הצעירה והנאה. אולם הוא מבטיח כי אם לא יחפוץ הקרוב השני לישאה, ישאה הוא. למחרת המפגש לאחר שהקרוב השני אינו רוצה לממש את זכותו, מתחתנים בועז ורות. בעת נישואיהם הייתה רות בת ארבעים. מזיווג זה נולדה מלכות דוד, כפי שמספרת המגילה:

וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת-חֶצְרוֹן. וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת-רָם, וְרָם הוֹלִיד אֶת-עַמִּינָדָב. וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת-נַחְשׁוֹן, וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת-שַׂלְמָה. וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת-בֹּעַז, וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת-עוֹבֵד. וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת-יִשָׁי, וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת-דָּוִד.

נישואי רות לבועז העמידו בעיה הלכתית כבדת משקל בפני שופטי העם. שהלא רות היא בת לעם המואבי שעליו ציוותה התורה 'לא יבוא עמוני ומואבי בקהל השם' כלומר נישואים עם בן לעם המואבי אינם תקפים על פי התורה. בעיה זו נפתרה כשהתבררה המסורת שהתקבלה ממשה מסיני, כי האיסור אינו חל על מואביות, ונדרש הפסוק - מואבי ולא מואבית, ולכן רות כשרה לבוא בקהל. למרות שבאותו בוקר שבו נשא בועז את רות נתבררה ההלכה הזו רדפה טענה זו כאילו רות הינה פסולת חיתון את צאצאיה דורות רבים, עד כדי שאף מתנגדיו הפוליטיים של נינה דוד המלך נגחוהו לא פעם בטענה זו. מה ששם קץ לסיפור מתואר במדרש, שנעץ חכם אחד את חרבו באמצע בית המדרש ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית.

[עריכה] קישורים חיצוניים

• רחל עופר, רות - קולות וצלילים, באתר קולך

חמש מגילות
שיר השירים | רות | איכה | קהלת | אסתר