ריצ'רד הראשון מלך אנגליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ריצ'רד הראשון (8 בספטמבר 1157 - 6 באפריל 1199) היה מלך אנגליה מ-1189 עד 1199. כונה לעתים קרובות ריצ'רד לב-הארי, Coeur de Lion ו-Oc et No על ידי הצרפתים, כמו גם Melek-Ric על ידי הסרצינים (מוסלמים בארץ הקודש) (לעתים השתמשו בשמו בערבית כדי להפחיד ילדים: "המלך ריק יתפוס אותך אם לא תיזהר!") הוא נחשב גיבור בתקופתו, ולעתים קרובות צוייר ככזה בעבודות ספרות. למעשה, הוא תרם מעט מאוד לאנגליה, והשתמש במשאבי הממלכה כדי לתמוך במסעי הצלב לארץ ישראל.

תוכן עניינים 1 ביוגרפיה 1.1 התקופה שלפני ההכתרה למלך 1.2 מלך אנגליה 1.3 מסע הצלב השלישי 1.3.1 ההכנות למסע הצלב 1.3.2 סיציליה 1.3.3 קפריסין 1.3.4 ארץ ישראל 1.4 החזרה לאנגליה 2 לאחר מותו 3 קישורים חיצוניים

[עריכה] ביוגרפיה

[עריכה] התקופה שלפני ההכתרה למלך

השלישי מבניו החוקיים של הנרי השני, מעולם לא ציפו מריצ'רד לרשת את הכס. אולם הוא היה הבן המועדף על אמו, אלינור מאקוויטניה. על אף שנולד באוקספורד, אנגליה, ראה במהרה את צרפת כביתו. כאשר הוריו נפרדו, נותר תחת טיפולה של אלינור, והוענק לו תואר הדוכסות של אקוויטיין ב-1168, ושל פואטיה ב-1172. היה זה פרס הניחומים שלו על כך שאחיו, הנרי המלך הצעיר, הוכר באותו זמן כיורש אביו. ריצ'רד ואחיו השני, ג'פרי, למדו כך כיצד להגן על רכושם בעודם בשנות העשרה שלהם. בנוסף להיותו אדם משכיל, המסוגל לחבר שירה בצרפתית, ריצ'רד היה אדם מרשים (גובהו היה כ-1.90 מטר), והיללו את פעילותו הצבאית. מגיל צעיר נדמה היה כי הוא ניחן ביכולות פוליטיות וצבאיות מרשימות, הוא נעשה מפורסם על אבירותו ואומץ ליבו, וכעבור זמן קצר היה מסוגל לשלוט באצילים על קרקעותיו. כמו כל בניו החוקיים של הנרי השני, ריצ'רד לא העריך במיוחד את אביו, והיה חסר לו חוש אחריות.

ב-1170, אחיו המבוגר יותר הנרי המלך הצעיר הוכתר למלך אנגליה כ"הנרי השלישי". היסטוריונים מכנים אותו "המלך הצעיר" כדי לא לבלבלו עם מלך אחר בשם זה, שהיה אחיינו.

ב-1173, ריצ'רד הצטרף לאחיו, הנרי וג'פרי, דוכס בריטני, במרד כנגד אביהם. הם תכננו להפיל את הנרי השני מכס המלכות, ולשים במקומו את "המלך הצעיר" כמלך היחיד באנגליה. הנרי השני פלש לאקוויטיין פעמיים. בגיל 17, ריצ'רד היה האחרון מאחיו שהחזיק מעמד כנגד הנרי; למרות, שבסופו של דבר, הוא סירב להלחם עמו פנים אל פנים, והתחנן לסליחתו. ב-1174, לאחר סיום המרד הכושל, נשא ריצ'רד שבועת ציות חדשה לאביו.

לאחר כישלונו היה על ריצ'רד להתמקד בהשקטת המרידות הפנימיות של האצילים הבלתי מרוצים באקוויטיין, במיוחד באדמת גסקוני. האכזריות הגוברת של שלטונו הובילה למרד הגדול בגסקוני ב-1183. לריצ'רד היו מוניטין נוראים, שכללו דיווחים על מעשי רצח ואונס שונים. המורדים קיוו להפיל את ריצ'רד מכיסאו, וביקשו מאחיו, הנרי וג'פרי, לעזור להם במשימה זו. אביהם חשש שהמלחמה בין שלושת בניו עלולה להוביל להרס ממלכתו. הוא הוביל את החלק בצבאו, ששרת בשטחים הצרפתיים, לעזור לריצ'רד. מותו של "המלך הצעיר" ב-11 ביוני 1183, סיים את המרד, וריצ'רד נותר ללא פגע על כיסאו.

מותו של הנרי הצעיר הותיר את ריצ'רד במקום ראשון בתור לרשת את הנרי השני, כאשר המלך הזקן מת. אולם היו ספקות באשר לכוונותיו של הנרי. כאשר ג'פרי מת אף הוא, ריצ'רד נותר כאפשרות הריאלית היחידה, משום שאחיו הצעיר, ג'ון, היה חלש מדי ובלתי מנוסה מכדי להוות תחרות ראויה. מאז מותו של "המלך הצעיר" ריצ'רד נחשב – אף על פי שלא הוצהר כך רשמית - כיורש הכס של אנגליה, נורמנדי ואנג'ו. ב-1188 הנרי השני תכנן לוותר על אקוויטיין לבנו הצעיר ביותר, ג'ון "בלי ארץ" (מאוחר יותר המלך ג'ון). מתנגד לתוכניות אביו, חבר ריצ'רד למלך פיליפ השני מצרפת, בנו של בעלה לשעבר של אלינור, אמו של ריצ'רד. בתמורה לעזרתו של פיליפ כנגד הנרי, ריצ'רד הבטיח לוותר על זכויותיו על אנג'ו ונורמנדי לפיליפ. ריצ'רד נשא שבועת ציות לפיליפ בנובמבר של אותה שנה. ב-1189 ניסה ריצ'רד לקחת את כס המלכות האנגלי לעצמו על ידי חבירה עם פיליפ כנגד אביו. הם ניצחו. הנרי, בהסכמתו של ג'ון, הסכים להכתיר את ריצ'רד כיורשו.

[עריכה] מלך אנגליה

ב-6 ביולי 1189, הנרי מת בשינון, וריצ'רד ירש אותו כמלך אנגליה, דוכס נורמנדי, ורוזן אנג'ו. הוא הוכתר רשמית לדוכס ב-20 ביולי ולמלך בכנסיית וסטמינסטר ב-3 בספטמבר 1189.

כתוצאה מתקרית, שאירעה בזמן חגיגות ההכתרה של ריצ'רד, החלו רדיפות של היהודים במדינה כולה. ריצ'רד התנגד לרדיפות אלו אישית, לא משום שהוא לא היה גזען, אלא מכיוון שהוא סמך על היהודים שיעזרו לממן את מסעי הצלב שלו. ריצ'רד לא פעל בתקיפות לבלימת רדיפות אלו, שפגעו בצורה קשה באחדות מקהילות היהודים באנגליה.

לריצ'רד הייתה סיבה אחת רצינית לכעוס על אביו. הנרי הכריז על הנסיכה אליס, בתו של המלך הצרפתי וארוסתו של ריצ'רד, כפילגשו. הכרזה זו הפכה נישואין בין ריצ'רד לאליס לבלתי אפשריים טכנית - לפחות בעיני הכנסייה. אך הנרי, שלא רצה ליצור תקרית דיפלומטית, לא הודה בטעותו. באשר לריצ'רד, הוא ויתר על אליס משום שהיא הייתה אחותו של פיליפ. הייתה זו ידידותו המוקדמת של ריצ'רד עם פיליפ שהובילה לתאוריה, כי ייתכן וריצ'רד היה הומוסקסואל, אך העדויות ההיסטוריות לכך הן קלושות. בין אם הוא ופיליפ היו נאהבים ובין אם לאו, הם נעשו במהרה לאויבים, ובתוך כמה שנים נתלו זה בגרונו של זה.

ריצ'רד בילה רק חלק קטן מזמן שלטונו באנגליה, כשהוא מתעניין הרבה יותר ברכושו בצרפת ובקרבותיו בארץ ישראל, הוא הותיר את אנגליה בידיהם של פקידים רשמיים שונים, אותם מינה (כולל, לעתים, אמו). הוא גדל ביבשת, ומעולם לא ראה צורך ללמוד את השפה האנגלית.

[עריכה] מסע הצלב השלישי

[עריכה] ההכנות למסע הצלב

מעט לאחר שירש את הכס, החליט ריצ'רד לצאת למסע הצלב השלישי, זועם על אובדן ירושלים ל"כופרים" תחת פיקודו של צלאח א-דין. מפחד שבהיעדרו יגזלו הצרפתים את אדמותיו, ניסה ריצ'רד לשכנע את פיליפ להצטרף למסע הצלב. פיליפ הסכים, ושניהם נשאו את שבועת הצלבנים שלהם באותו תאריך. למסע הצלב הצטרף גם קיסר רומי הקדושה (היא גרמניה), פרידריך ברברוסה.

ריצ'רד לא הטריד עצמו בשאלת עתידה של אנגליה. הוא רצה להיות מעורב בהרפתקה, שתגרום לטרובדורים להפוך את שמו לבן אלמוות, כמו גם להבטיח בכך את מקומו בגן עדן. העדויות מצביעות על כך שהיו לו צרכים רוחניים עמוקים, והוא נשבע לוותר על חולשות עברו, במטרה להיות ראוי לשאת את הצלב. ריצ'רד החל להקים צבא צלבנים אנגלי חדש, על אף שמרבית לוחמיו היו נורמנים, וצייד צבא זה בנשק. הוא בזבז את מרבית אוצר אביו, העלה מסים, ואף הסכים לשחרר את מלך סקוטלנד, ויליאם הראשון משבועתו לשרת את ריצ'רד בתמורה ל-10,000 מארק. כדי לגייס אף יותר כסף, מכר ריצ'רד משרות רשמיות, זכויות ואדמות לכל מי שהיה מעוניין בהן. לבסוף הוא הצליח לגייס צי וצבא גדולים. לאחר שהציב מחדש את החלק מצבאו, שהוא הותיר מאחור, כדי לשמור על קרקעותיו בצרפת, ריצ'רד התחיל במסעו לארץ הקודש ב-1190. הוא מינה כעוצרי הכתר את יו, בישוף דורהאם, ואת ויליאם דה מנדוויל, שמת במהרה והוחלף על ידי ויליאם לונגשן. ג'ון, אחיו של ריצ'רד, לא היה מרוצה מהחלטה זו, והחל לזמום כנגד ויליאם.

[עריכה] סיציליה

בספטמבר 1190 הגיעו ריצ'רד ופיליפ לסיציליה. ב-1189 מלך סיציליה, ויליאם השני מת. את מקומו תפסה דודתו, קונסטנס, שנעשתה מאוחר יותר המלכה קונסטנס, שהייתה נשואה לקיסר האימפריה הרומית הקדושה היינריך השישי. אך מיד לאחר מותו של ויליאם, דודו של ויליאם, טנקרד (Tancred), מרד, השתלט על האי, והוכתר באותה השנה (1190) כמלך סיציליה טנקרד הראשון. הוא היה אהוד הן על העם והן על האפיפיור, אולם היו לו בעיות עם אצילי האי. הגעתו של ריצ'רד גרמה לבעיות גדולות אף יותר. טנקרד כלא את ג'ואן, אלמנתו של ויליאם, שהייתה אחותו של ריצ'רד, ולא נתן לה את הכסף שהוריש לה ויליאם בצוואתו. ריצ'רד דרש שאחותו תשוחרר ותקבל את חלקה בירושה. בינתיים, נוכחותם של שני צבאות זרים יצרה אי נחת בקרב העם. באוקטובר, אנשי מסינה (Mesina) התמרדו, ודרשו שזרים ינטשו את האי. ריצ'רד תקף את מסינה, וכבש אותה ב-4 באוקטובר 1190. לאחר שבזז ושרף את העיר, הוא הקים שם את בסיסו. הוא נשאר באי עד למרץ 1191, כאשר טנקרד הסכים סוף סוף לחתום על ברית. הברית נחתמה במהלך אותו חודש על ידי ריצ'רד, פיליפ וטנקרד.
הדרישות העיקריות בברית:

• יש לשחרר את ג'ואן, ולתת לה את חלקה בירושה יחד עם הנדוניה שאביה נתן לויליאם.
• ריצ'רד ופיליפ הכירו בטנקרד כמלכה החוקי של סיציליה, ונשבעו לשמור על השלום בין שלוש הממלכות.
• ריצ'רד הכריז רשמית על אחיינו, בנו של ג'פרי, ארתור מבריטני, כיורשו, וטנקרד הבטיח לחתן לארתור את אחת מבנותיו מאוחר יותר, כאשר הוא יגיע לגיל נישואין (ארתור היה רק בן ארבע באותו זמן).

לאחר החתימה על הברית עזבו ריצ'רד ופיליפ את סיציליה. הברית ערערה את יחסיה של ממלכת אנגליה עם האימפריה הרומית הקדושה, וגרמה למרד של ג'ון, אחיו של ריצ'רד, שקיווה כי הוא ולא אחיינו יוכרז כיורש הכס. למרות כישלון מרידתו, ג'ון המשיך לחרוש מזימות כנגד אחיו.

[עריכה] קפריסין

במהלך אפריל עצר ריצ'רד באי הביזנטי רודוס, כדי להימנע ממזג אוויר סוער. הוא עזב במאי, אך סערה חדשה הניעה את הצי של ריצ'רד לקפריסין. ב-6 במאי, 1191, הגיע הצי של ריצ'רד לנמל למסוס (לימסול), וכבש את העיר. כאשר רודן האי, איזאק דוקס קומננוס, הגיע לעצור את הצלבנים, הוא גילה כי היה זה מאוחר מדי, ונסוג לקולוסי. ריצ'רד קרא לאיזאק לדיונים, אך איזאק הפר את שבועת הסברת הפנים שלו, ותבע שריצ'רד יצא מהאי. ריצ'רד הורה לפרשיו לצאת לקרב כנגד צבאו של איזאק בטרמטוסיה. הקתולים המעטים שבאי הצטרפו לצבאו של ריצ'רד, וכך עשו גם אצילי האי, שלא היו מרוצים משבע שנות רודנותו של איזאק. על אף שאיזאק ואנשיו לחמו באומץ, צבאו של ריצ'רד היה גדול יותר ומצויד טוב יותר, וניצחונו היה מובטח. איזאק המשיך להתנגד מטירות פנטדקטילוס, אולם לאחר המצור על טירתו בקנטרס, הוא נכנע. ריצ'רד הפך לשליטה החדש של קפריסין.

ריצ'רד בזז את האי וטבח את אלו שניסו להתנגד לו. בינתיים, יכול סוף סוף ריצ'רד להתחתן עם האישה לה היה מאורס, שהובאה על ידי אמו להצטרף אליו במסע הצלב. נישואיו לנסיכה ברנגריה מנוורה, בתו הבכורה של המלך סנצ'ו השביעי מנוורה, נערכו בלימסול ב-12 במאי 1191. בנישואים נכחה גם אחותו ג'ואן, אותה הביא עמו ריצ'רד מסיציליה. לא נולדו ילדים מנישואים אלו; הדעות חלוקות בשאלה האם היה זה שידוך מתוך אהבה. ברנגריה סבלה כמעט אותם קשיים בדרכה הביתה כשל בעלה, והיא ראתה את אנגליה רק לאחר מותו.

[עריכה] ארץ ישראל

ריצ'רד ומרבית צבאו עזבו את קפריסין לארץ הקודש ביוני. בהיעדרו, קפריסין נשלטה על ידי ריצ'רד קמוויל. ריצ'רד הגיע לעכו ביוני 1191, והצטרף לצלבנים שצרו על עירו של צאלח א-דין. הוא ננטש על ידי פיליפ וללא תמיכת לאופולד החמישי מאוסטריה, מצא עצמו לפתע ללא בעלי ברית.

הטקטיקות של ריצ'רד הבטיחו את הצלחתו במצור על עכו ובמסע שלאחריו לדרום, כאשר אנשיו של צלאח א-דין לא יכלו לפתות את הצבא הצלבני לפעולה אימפולסיבית, שיכלה לפעול לרעתם. עם זאת, עריקת המלך הצרפתי היוותה מכה רצינית, ממנה הם לא יכלו לקוות להתאושש. לאחר שהבין כי במצבו הנוכחי אפסה תקוותו להחזיק בירושלים, גם לו כבש אותה, הורה ריצ'רד בעצב על נסיגה. אף על פי שקרב למרחק מיילים אחדים מהעיר, הוא סירב להניח עליה את עיניו, מאחר שאלוהים, לטענתו, הורה כי לא הוא יהא זה שיכבוש אותה. על אף שלא הצליח לכבוש את ירושלים הצליח לכבוש כמה מערי החוף בסוריה עבור ממלכת ירושלים הוא הבין לבסוף כי לא ניתן לדחות עוד את חזרתו הביתה, מאחר שגם פיליפ וגם ג'ון ניצלו את היעדרותו לחזק את כוחם.

ריצ'רד תכנן להשאיר את קונראד ממונפרה (Conrad of Montferrat) כ"מלך" ממלכת ירושלים ואת קפריסין בידיו של גי דה ליזינין (Guy of Lusignan). אך ריצ'רד ספג מהלומה נוספת כאשר קונראד נרצח בידי החשישיים לפני שהוכתר. החליף אותו אחיינו של ריצ'רד, אנרי משמפיין. ב-1192 חתם ביפו על הסכם עם צאלח א-דין אודות גבולותיה של ממלכת ירושלים.

[עריכה] החזרה לאנגליה

בחזרתו לאירופה בסתיו 1192, ריצ'רד נלכד בידי הדוכס לאופולד - אותו הוא העליב בציבור במהלך מסע הצלב - והוא הועבר כאסיר לידי הקיסר היינריך השישי. על אף שנסיבות כליאתו לא היו חמורות, הוא תוסכל מחוסר יכולתו לנוע בחופשיות. כליאתו עוררה את אגדת בלונדל. לאחר תשלום כופר של 150000 מארק (שווה ערך לשלוש שנות מס באנגליה של התקופה), שהותיר את אנגליה במחסור לשנים, הוא שוחרר וחזר לאנגליה ב-1194. לאחר ששוב הכה על חטאיו, עבר ריצ'רד הכתרה שנייה. אולם הוא העביר את שארית תקופת שלטונו בנסיונות להשיג מחדש את הטריטוריות שאבדו לו בצרפת. לאחר עזיבתו ב-1194, הוא לא חזר שוב לאנגליה.

במהלך היעדרותו, אחיו ג'ון כמעט ותפס את כס המלכות; ריצ'רד סלח לו, ואף הכריז עליו כיורשו במקום ארתור. ריצ'רד מת ב-6 באפריל 1199, מתוצאות הלוואי של פציעת חץ, שממנו הוא נפגע במהלך המצור על שלוס (Chalus) בצרפת, והוא נקבר לצד הוריו במנזר פונטוורו (Fontevraud Abbey) ליד שינון וסומור, צרפת. ליבו של ריצ'רד טמון בנפרד מגופו, בעיר רואן. נטען כי הוא זימן את הקשת, שגרם לפציעתו למיטת חוליו, והוא כה התרשם מסירובו של האיש להבהל, שהוא מחל לו.

אין ספק שלריצ'רד היו תכונות רבות הראויות להערצה, בשילוב עם תכונות שליליות רבות. הוא היה טקטיקן טוב ובעל תבונה פוליטית רבה. אולם בתחומים אחרים הוא היה מסוגל לגלות טיפשות רבה, ולא הסכים לוותר לדעת הקהל. הוא גילה הן ענוותנות והן שחצנות רבה. הוא אהב את משפחתו, אך נהג בחוסר רחמים לאויביו. יריביו, צלאח א-דין והקיסר היינריך השישי, כיבדו אותו, אולם הוא היה שנוא על רבים מחבריו, במיוחד הקיסר פיליפ. לעתים קרובות הוא נהג בחוסר זהירות באשר לביטחונו שלו: הפצע שגרם למותו לא היה מתרחש אם היה לובש את שריונו. כמעט ואותו דבר אירע עשר שנים קודם לכן, במלחמה עם אביו, הוא פגש את ויליאם מרשל כשהוא לא חמוש, ונאלץ להתחנן על חייו. קיומו של ריצ'רד הורכב מסדרה של סתירות. על אף שהוא הזניח את אשתו, וכמרים נאלצו לפקוד עליו להיות נאמן לה, היא כמעט ונשברה מהידיעה על מותו.

במהלך עשר שנות מלכותו שהה באנגליה תקופות קצרות מאוד, שכולן ביחיד מגיעות לכשישה חודשים בלבד. בכל זאת נותר חרות בזיכרון האנגלים כשמעליו מרחפת הילת גבורה.

[עריכה] לאחר מותו

במקומו של ריצ'רד עלה על כס המלוכה באנגליה אחיו, ג'ון. אולם הטריטוריות הצרפתיות שלו לא הסכימו לקבל את ג'ון כיורש, והעדיפו את אחיינו, ארתור מבריטני, בנו של ג'פרי המנוח, שטענתו לכתר הייתה מוצדקת יותר מזו של ג'ון.

סיפורי רובין הוד ממוקמים באופן מסורתי בתקופת ריצ'רד הראשון. עם זאת, הוודאות היחידה לגבי רובין הוד היא שהוא חי במאה ה-13 או במאה ה-14. רק מאוחר יותר החלו לספר על קשר בין שני האנשים הללו. באגדות רובין הוד, בדרך כלל נטען כי מטרתו העיקרית של מלחמתו של רובין הייתה להחזיר את ריצ'רד לשלטון לאחר שהנסיך ג'ון גזל אותו. הספר אייבנהו מאת וולטר סקוט, נסוב על אנגליה בתקופת שלטונו של ריצ'רד הראשון, ומתאר אותו באור אגדתי כמעט, כמלך גיבור ורב חסד.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ריצ'רד הראשון

מלכי אנגליה

מלכי מרסיה | בית וסקס | המלכים הנורמנים | בית פלנטג'נט / אנגואין | בית לנקסטר | בית יורק | בית טיודור | בית סטיוארט | בית הנובר | בית וינדזור

הנרי השני | ריצ'רד הראשון ("לב הארי") | ג'ון | הנרי השלישי | אדוארד הראשון | אדוארד השני | אדוארד השלישי | ריצ'רד השני