תורת הספרות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תורת-הספרות הוא שם כולל לתאוריות שונות על אודות הספרות, אופני הפרשנות שלה ואף אופיה האונטולוגי.
תוכן עניינים |
[עריכה] התפתחות תורת הספרות
תורת הספרות קיימת עוד מימי הפואטיקה לאריסטו דרך הארספואטיקה להוראציוס ועד לימי הרומאנטיקה, ועד בכלל. עם זאת, מרבית התאוריות שקדמו למאה העשרים היו יותר נורמטיביות מאשר דסקריפטיביות, הן ניסו לתאר כיצד ראוי לכתוב ולא מהי ספרות והמנגנונים הפועלים בה ומתוכה.
המחצית הראשונה של המאה העשרים הביאה תחת כנפיה שורת אסכולות שעסקו בתורת הספרות במובן דסקרפטיבי. מגמה זו החלה להשתנות עם עליית הזרם הפוסט סטרוקטורליסטי ואסכולות המחקר שיצאו ממנו. כיום משמש המונח תורת הספרות לכיסוי מגוון אסכולות ותופעות בעלות אוריינטציה תאורטית (ואף אוריינטציה שאינה תאורטית במוצהר) שונה. אי לכך קשה, ואולי אף בלתי אפשרי, לתחום את גבולותיה.
[עריכה] אסכולות בתורת הספרות
נהוג ליחס את תחילתה של תורת הספרות המודרנית לפורמליסטים הרוסים, שפעלו בתחילת המאה, וניסו להעמיד תאוריה מדעית של הספרות. במקביל לפורמליסטים קמה באנגליה הביקורת החדשה, שניסתה גם היא לייצר תאוריה של הספרות. הן הפורמליסטים והן הביקורת החדשה ניסו לאפיין את הספרות, בכדי לתחום את אזור המחקר שלהם. הפורמליסטים טענו שהמייחד את הספרות הוא מנגנון ההזרה (ובשלבים מאוחרים יותר, טען רומאן יעקובסון כי המייחד את הפואטיקה הוא תבניות אנלוגיות והתייחסות או ריפרור לעצמה), ואילו הביקורת-החדשה יצאה מנקודת הנחה כי המייחד את הספרות הוא דחיסות סמאנטית, רב משמעות.
לקראת אמצע המאה העשרים התפתחו אסכולות חדשות לחקר הספרות, וביניהן הסטרוקטורליסטים - קבוצה רבת השפעה, שניסתה אף היא לתאר את הספרות באופן מדעי. ההבדל העיקרי בינם לבין הפורמליסטים הרוסים היה נסיונם למצוא מבני עומק שמתקיימים בכל מערכת סימון, לא רק בטקסטים ספרותיים. הסטרוקטורליזם יצא מהתאוריות של בלשן שוויצרי בשם פרדינן דה סוסיר.
דה סוסיר הבדיל בין הלאנג לפארול. כלומר, בין הכללים המייצרים את המשפטים (חוקי תחביר, לקסיקון מנטאלי) לבין המשפטים עצמם. הסטרוקטורליסטים השתמשו בעקרונות אלה על מנת לתאר את המבנים שמנביעים את יצירות הספרות, כמו תופעות תרבותיות נוספות (מאגדות עם ועד לתפריטי מסעדות). רבים טוענים כי תרומתו הגדולה של הסטרוקטורליזם היא בפיתוח הנרטולוגיה והסמיוטיקה.
רולאן בארת, ממכונני הסטרוקטורליזם, פנה מאוחר יותר כנגד זרם זה. הוא טען עתה בזכות דיון בטקסטים ספציפיים, במקום בעקרונות כלליים, והעלה על נס את ההבדלים שבין הטקסטים (המפנה היה, ביסודו של דבר, מחיפוש אחר המאחד לחיפוש אחר המייחד טקסטים). נהוג לכנות את האסכולה שיצר בארת בשם פוסט-סטרוקטורליזם. אסכולה זו התפתחה מאוחר יותר לאסכולות שונות, למין הדקונסטרוקציה של ז'אק דרידה ופול דה מאן ועד לפוסט-קולוניאליזם, שראשיתו באדוארד סעיד ומישל פוקו.
מרבית הגישות מאמצע המאה העשרים משוייכות על-פי-רוב לפוסט-מודרניזם ("תאוריה וביקורת" בשם אחר), והן מאופיינות או בדגש פילוסופי וסמיוטי רב-חשיבות או בדגש פוליטי חזק.
[עריכה] רשימת אסכולות ואישים בולטים בהן
- הביקורת החדשה
- פורמליזם רוסי
- ויקטור שקלובסקי
- רומאן יעקובסון
- יורי טיניאנוב
- בוריס טומאשבסקי
- הרמנויטיקה ופילולוגיה גרמנית.
- פרידריך שלאיירמאכר
- וילהלם דילתיי
- האנס גאורג גאדאמר
- אריך אוארבך
- ביקורת תגובת-הקורא - פנומנולוגיה
- וולפגנג איזר
- האנס רוברט יאוס
- סטרוקטורליזם
- קלוד לוי-שטראוס
- רולאן בארת המוקדם
- מיכאיל בכטין
- ג'ונתן קאלר
- צווטאן טודורוב
- פוסט סטרוקטורליזם
- מישל פוקו
- ג'וליה קריסטבה
- ז'יל דלז ופליקס גוואטרי
- רולאן בארת המאוחר
- מרקסיזם
- גאורג לוקאץ'
- ריימונד וויליאמס
- טרי איגלטון
- פרדריק ג'יימסון (נאו-מרקסיזם)
- תאודור אדורנו ( חבר אסכולת פרנקפורט)
- ולטר בנימין (חבר אסכולת פרנקפורט)
- אסכולת ג'נבה
- ג'וזף היליס מילר
- ז'אן פייר רישאר
- ז'ורז' פולה
- יאן סטארובינסקי
- ז'אן רוסה
- מרסל רמון
- אסכולת שיקגו
- רונלד ס. קריין
- שלדון זקס
- וויין בות'
- פמיניזם
- לוס אירגאריי
- אלן סיקסו
- איליין שוואלטר
- תאוריית "קוויר" (Queer Theory)
- ג'ודית באטלר
- איב סדג'וויק
- ביקורת פסיכואנליטית
- דקונסטרוקציה
- ז'אק דרידה
- אסכולת ייל
- פול דה מאן
- ג'וזף היליס מילר
- שושנה פלמן
- לימודי תרבות
- סטיוארט הול
- פול גילרוי
- ג'ון גווילורי
- פוסט קולוניאליזם
- אדוארד סעיד
- הומי באבא
- (פראנץ שאנון)
- פרגמטיזם אמריקאי ושאר גישות אמריקאיות:
- הרולד בלום
- סטנלי פיש
- ריצ'רד רורטי
- אסכולת תל אביב
- מנחם פרי
- מאיר שטרנברג
- בנימין הרשב
- תמר יעקבי
- זיוה בן-פורת
- תאורטיקנים אחרים:
- רוברט גרייבס
- אלמגיר האשמי
- ג'ון סאת'רלנד
- פול ריקר
- אדמונד הוסרל
[עריכה] הבדלים בין אסכולות
במקרים רבים ההבדלים בין אסכולה אחת לשנייה הם כה רבים עד כי בלתי ניתן כמעט למצוא מאפיין משותף ביניהן. אף שכל האסכולות עוסקות בחקר הספרות, הן יוצאות לא רק ממטרות שונות אלא אף מהנחות שונות לגבי אופי הטקסט הספרותי ואופי הסימנים עצמם. אפילו אסכולות קרובות זו לזו ברוחן כמו הסטרוקטורליזם והפורמליזם הרוסי נבדלות זו מזו באופן בו הן מתייחסות לטקסטים ספרותיים. בעוד הפורמליזם ניסה למצוא את המאפיין העיקרי של הספרות, הסטרוקטורליזם בדק במקרים רבים את המשותף ליצירות ספרותיות עם תופעות תרבותיות אחרות. בין הסטרוקטורליזם לבין הפוסט סטרוקטורליזם ישנם גם כן הבדלים רבים, למרות מספר הנחות יסוד משותפות. הסטרוקטורליזם ניסה לתאר את הספרות במונחים מדעיים, וגייס לשם כך אף את תחומי המתמטיקה והסטטיסטיקה. הפוסט סטרוקטורליזם, לעומת זאת, יצא כנגד הנסיון הסטרוקטורלי לייצר הכללות, וטען בזכות אפשרויות קריאה שונות לאותו טקסט עצמו. רולאן בארת במאמרו, מות המחבר, טען שעלינו "להרוג" את המחבר כדי שהקורא יוכל להוולד. משמע, על הקורא להתעלם מקיומו של המחבר בקונטקסט היסטורי מסוים, כדמות המאחדת את יצירת הספרות, כדי שיפתחו לפניו אפשרויות פרשנות בלתי סופיות.
גם בין אסכולות מהמחצית השנייה של המאה העשרים יש הבדלים ניכרים. ההבדל העיקרי ביניהן, ניתן לטעון, הוא במידת החשיבות שהן מקנות לצד הפוליטי שביצירה. בעוד אסכולות כדוגמת הדקונסטרוקציה מנתחות טקסטים בהתעלם מהצד הפוליטי שבהם (מתוך הנחת היסוד שלא קיימת קריאה נכונה של טקסט, מאחר והטקסט פרוץ לכל רוח, וכל סימן בו "מהדהד" סימנים קודמים עד אינסוף), הרי שהפוסט קולוניאליזם, נאו מרקסיזם והפמיניזם "מקבעים" את משמעות הטקסטים, בטענה שטקסטים ספרותיים לעתים קרובות מייצרים דימויים מפלים של בני מיעוטים (פוסט קולוניאליזם, פמיניזם) או מקבעים הגמוניה פוליטית שלטת (נאו מרקסיזם).
מהו טקסט ספרותי? כיצד יש לפרש יצירת ספרות? מהו טבע השפה? מהו הערך הפוליטי של טקסט? אלו הן חלק מהשאלות העיקריות שעליהן חלוקות אסכולות שונות בתורת הספרות. לעתים קרובות תשובה לשאלה אחת גוררת אחריה סוג תשובות מסוים לשאלות אחרות. האופן בו הדקונסטרוקציה רואה את השפה, לדוגמה, מוביל אותה לזהות טקסטים ספרותיים כטקסטים שאינם אוטונומיים וסגורים, אלא מקיימים יחסים אינטרטקסטואליים עם טקסטים אחרים, שאינם יצירות ספרות בהכרח.
[עריכה] תחומים בחקר הספרות
תורת הספרות עוסקת בתחומים שונים ומגוונים, בהתאם לאוריינטציה המחקרית של האסכולות השונות. בין עיסוקיה המרכזיים ניתן למנות תחומי מחקר אלה:
- נרטולוגיה - חקר הנרטיבים
- הרמנויטיקה - חקר הפרשנות (כיצד יש לפרש טקסטים)
- אינטרטקסטואליות - חקר רמיזות טקסטואליות לטקסטים אחרים.
- לשון פיגורטיבית - חקר הלשון הפיגורטיבית (מטאפורות, דימויים וכדומה)
- מדעים קוגניטיביים (reader response) - חקר האופן בו קוראים מגיבים ומפרשים טקסטים.
- ז'אנרולוגיה - חקר סוגות ספרותיות.
