משתמש:Avin/ארגז חול
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
תוכן עניינים |
[עריכה] הרעיון מאחורי התקליטור
התקליטור הומצא במסגרת שיתוף פעולה בין חברת "סוני", ענקית האלקטרוניקה היפנית וחברת "פיליפס" ההולנדית. שתי החברות רצו לפתח שיטה שבאמצעותה ניתן יהיה להאזין למוזיקה באיכות גבוהה. הדגש היה על נוחות הפעלה, קומפקטיות, שיכפול זול, מיכשור זול, והאפשרות להכניס נגני תקליטורים לכלי רכב (ההחלטה אז על קוטר התקליטור התחשבה באופן מיוחד במימדי הרדיו-טייפ של מכונית).
האמצעים הראשונים שפותחו, התקליט ולאחר מכן קלטת השמע, לא סיפקו את האיכות המבוקשת משתי סיבות עיקריות:
- השפעת חומר ההקלטה על החומר המוקלט - הקלטה על תקליט עשוי וויניל (סוג של פלסטיק) גרמה לכך שלצלילים המוקלטים צורפו גם "קליקים" ו"קראקים" שגרעו מניקיון הצליל מההקלטה המקורית.
קלטת, שהמוזיקה בה מוקלטת על סרט מגנטי, השמיעה רעש לוואי חרישי שנקרא "hiss" ("סססססס" מתמשך), שנוצר בגלל הראש האלקטרומגנטי שקרא את הסרט של הקלטת. כמו כן, לקלטת היה קשה להגיע לתדרי
של 20 קילוהרץ, ולכן נשמע הצליל פחות איכותי מאשר בתקליט.
- השפעת כמות ההשמעות על החומר המוקלט - תקליטים וקלטות הושפעו מכמות הפעמים שנוגנו, מכיוון ששיטת הניגון שחקה את החומר, מה שגרם לבסוף לירידה משמעותית באיכות הצליל ואפילו לאיבוד הצליל לחלוטין. את התקליט קראה מחט הנוגעת ישירות בוויניל, מה שגרם לירידת האיכות בסופו של דבר. מקרה דומה מתרחש גם בעת הרצת קלטת: ראש מגנטי קורא את הסרט המגנטי, כשהוא נוגע ישירות בסרט.
בנוסף לכך, תקליטים וקלטות לא איפשרו גישה נוחה וישירה למדיה המוקלטת בהם. על מנת להחליף שיר בתקליט היה על המשתמש להרים את המחט ולהעביר אותה ידנית לרצועה אותה הוא מעוניין לשמוע. כמו כן, לעתים יש לתקליט שני צדדים, והמשתמש צריך להפוך אותו על-מנת לשמוע את כל השירים המוקלטים בו. קלטת היא אמנם קומפקטית בגודלה, יחסית לגודלו המסורבל של התקליט, אך היא בעייתית אף יותר ממנו - משום שמדובר בסליל של סרט מגנטי, על המשתמש לסובב את הסליל שבקלטת עד לחלק המבוקש בה. גם לקלטת יש שני צדדים כמו לתקליט, ולכן לעתים יש צורך להפוך אותה. היתרון היחסי של הקלטת הוא שניתן להקליט עליה בבית - מה שהפך אותה לפופולרית מאוד בשעתה.
"סוני" ו"פיליפס" רצו לפתור את הבעיות הללו על-ידי שימוש בטכנולוגיה הדיגיטלית. הם השתמשו בשיטת ה-PCM (או "Pulse Code Modulation"), שממירה כל גל של צליל לאותות בינאריים דיגיטלים, כלומר 1 או 0. לאחר מכן, נקראו האותות והומרו חזרה לגל של צליל. טכנולוגיה זו הבטיחה שהפלט הסופי של הצליל יהיה נאמן יותר למוזיקה שהוקלטה באולפן, מכיוון שהמוזיקה המוקלטת היא לא המוזיקה עצמה, כמו בתקליטים ובקלטות, אלא נתוני מחשב בינאריים. תאורטית ניתן היה להשתמש בסרט מגנטי למטרה הזו, אבל זו הייתה שיטה יקרה מאוד ולכן וויתרו שתי החברות על השיטה הזאת. לכן, הם פיתחו טכנולוגייה שבה קרן לייזר קוראת באופן אופטי מדיסק פלסטי קומפקטי וזול. קרן הלייזר עוברת על ה-"גבעות", שמייצגות את הסיפרה 1, ועל ה-"דילוגים", שמייצגים את הסיפרה 0 ושולחת אותם לשבב מחשב שממיר אותם בחזרה לצליל רגיל. בכך הם פתרו גם את בעיית השחיקה שהייתה בתקליטים ובקלטות, כי קרן הלייזר היא אור שלא שוחק כלל את הפלסטיק, כך שניתן לנגן את התקליטור גם מיליון פעמים בלי לגרום לשחיקתו. הם פתרו גם את בעיית נוחות השימוש שהייתה בתקליטים ובקלטות, בכך שבתקליטור מוקלטים אותות רק בצד אחד ולכן אין צורך להפוך אותו, ובכך שהם השתמשו במנוע חשמלי קטן שמזיז את עדשת הלייזר לרצועה הרצויה בתקליטור באופן אוטומטי בלחיצת כפתור של המשתמש, דבר ששיפר באופן דרמטי את נוחות השימוש. הם גם הוסיפו שעון דיגיטלי שמראה את זמן ניגון השיר, הזמן שנותר עד סוף השיר והזמן שנותר עד לסוף התקליטור.
לאחר מספר שנים של פיתוח ורישומי פטנטים ותקנים, הוציאה חברת "סוני" באוקטובר 1982 את נגן התקליטורים הראשון בעולם שנקרא "CDP-101".
בשל היתרונות הגדולים שלו על-פני תקליטים וקלטות, גרם התקליטור למהפכה בדרך שבה מאזינים למוזיקה. היום הוא פופולרי מאוד והחליף, בסיכומו של דבר, גם את הקלטת, לאחר שהופיעו בשוק צורבי התקליטורים הראשונים. במהלך השנים התפתחה הטכנולוגיה של התקליטורים - במקום לשמור רק נתוני מוזיקה עליהם הוגדרו תקנים לשמירת מידע מכל סוג שהוא על הדיסק, כך שהתקליטורים החלו לשמש לאיחסון מידע מסוגים שונים - נתונים כלליים (CD-ROM) ותקליטורי וידאו כמו VIDEO-CD ומאוחר יותר DVD.
הוצאה לאור היא תהליך של פרסום באמצעות תקשורת המונים בו מועבר מידע מרשות היחיד לרשות הרבים.
[עריכה] קישור למפה מקורית
- מפה מקורית - במפה זו יש את הקו הירוק בעיפרון הירוק על מפה שהשתמשו בה בזמן השיחות על שביתת הנשק כנראה עם ירדן.
במפה ניתן לראות מריחות ירוקות של העיפרון הירוק שעל שמו נקרא קו שביתת הנשק בשם הקו הירוק. יש כאן גם קו אדום המגדיר את גבולות שטחי ההפקר שהיה באיזור לטרון וירושלים. בפינה השמאלית עליונה חתימה של משה דיין. (רצוי לפתוח בחלון חדש)
[עריכה] הרובה היהודי - Gewehr 88 - Judenflinte
רובה מאוזר בריחי קליבר 7.92 מ"מ, פותח בשנת 1888 וידוע גם בשם: Model 1888 Commission Rifle זה הרובה הגרמני הראשון שהשתמש באבק שריפה מודרני נטול עשן עם תכונות דחף משופרות. אבק שרפה זה איפשר את השימוש בקליבר קטן יותר, 7.92 מ"מ במקום 11 מ"מ . מודל 1888 שירת בצבא הגרמני עד מלחמת העולם הראשונה ובצבא התורכי עד מלחמת העולם השנייה. רובה זה היה "האבא" של המאוזר K98 הידוע בארץ בשם "הרובה הצ'כי" ששימש את צה"ל במלחמת העצמאות.
בשנת 1887 רכש תעשיין הנשק היהודי איזידור לאֶואֶ (Loewe) את בית החרושת לנשק מאוזר. איזידור לאֶואֶ ניהל את חברת לודויג לאֶואֶ - Ludwig Loewe Company [1] על שם אחיו שייסד את בית החרושת לנשק (לודויג נפטר בשנת 1886). בייצור הראשוני של רובים אלו היו כמה תקלות ובפרסום אנטישמי בשם "רובי היהודים" Judenflinten הואשמו היצרנים היהודיים של הרובים ושל אבק השרפה שהם מיצרים בכוונה תחילה מוצרים פגומים. זאת כדי שהצבא הצרפתי יוכל בשעת מלחמה לנצח את הצבא הגרמני. מאז רובה זה ידוע בשם "הרובה היהודי".
[עריכה] מקורות ולקריאה נוספת
- ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.
- י. קידר, ח. מסינג, א.אפרת (עורכים), לכסיקון גיאוגרפי הוצאת דבר - מסדה, 1959.
- כל מקום ואתר מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הבטחון - ההוצאה לאור כרטא 1980.
- דוד גרוסמן, הכפר הערבי ובנותיו, הוצאת יד יצחק בן־צבי ירושלים, 1994.
- מרדכי אליאב, ארץ־ישראל ויישובה במאה הי"ט 1777־1917, בית הוצאה כתר ירושלים בע"מ, 1978.
- אפרים תלמי, מה ומי לכסיקון מלחמת העצמאות, הוצאת "דבר", 1964.
- תולדות מלחמת הקוממיות, ענף היסטוריה במטה הכללי, צבא ההגנה לישראל הוצאת מערכות, 1959 .
- אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האויר הישראלי, ספרית־מעריב, 1990.
- עזר ויצמן, לך שמים לך ארץ, ספרית־מעריב, 1975
- משה שרת, בשער האומות 1946 - 1949, הוצאת עם עובד, תל אביב 1958.
- א. פוירשטין, מגלים וממציאים יהודים, הוצאת יוסף שרברק, תל אביב (1952)
- לאה דוכן-לנדוי, החברות הציוניות לרכישת קרקעות בארץ-ישראל 1914-1897, הוצאת יד יצחק בן-צבי,ירושלים 1979.
- World Radio TV Handbook Vol 32, Billboard Pablication, London 1978
- רחל ינאית, יצחק אברהמי, ירח עציון עורכים, ההגנה בירושלים, ספר שני תש"ז-תש"ח, הוצאת ארגון חברי ההגנה בירושלים ע"י "קרית־ספר",ירושלים תשל"ה.
- אודות סריס Saris מאתר פלסטיני באנגלית.
- סביבה [2]
[עריכה] שטח ואוכלוסיה בהשוואה לתוכנית החלוקה
בתום המלחמה היה שטחה של מדינת ישראל 20,770 קמ"ר שהם כ-77% משטחה של ארץ ישראל המנדטורית האוכלוסיה היהודית הגיעה לכ-1,000,000 נפש והאוכלוסיה הלא יהודית כ-156,000 נפש.
בתכנית החלוקה למדינה היהודית הוקצו כ-15,000 קמ"ר שהם 55% מארץ ישראל המנדטורית בהם היו כ-400,000 ערבים וכ-600,000 יהודים בלבד.
לפני תכנית החלוקה היו "בשליטה יהודית רק 6% משטח ארץ ישראל כולל שטחים שהיו רכוש לאומי בהיותם שייכים לקרן הקיימת לישראל" (מתוך דבריו של משה שרת בהרצאת-פתיחה לפני הוועדה המיוחדת של האו"ם בירושלים 17 ביוני 1947)
[עריכה] מקורות ולקריאה נוספת
- אליעזר (צ'יטה) כהן, צבי לביא, השמים אינם הגבול סיפורו של חיל-האויר הישראלי, ספרית מעריב, 1990.
- כל מקום ואתר מדריך שלם להכרת הארץ, משרד הבטחון - ההוצאה לאור כרטא 1980.
- ד"ר זאב וילנאי, אנציקלופדיה לידיעת הארץ, הוצאת ידיעות אחרונות, 1956.
- אתר עמותת חיל האויר הר טייסים
[עריכה] רדיו רמאללה
רדיו רמאללה, כינוי לתחנת רדיו ירדנית שפעלה מרמאללה משנת 1948 עד 1967. שמה הרשמי של התחנה היה "תחנת השידור של ירושלים הערבית". התחנה המשיכה למעשה את השידורים של קול ירושלים הערבית המנדטורית שהפסיקה לשדר בתום המנדט הבריטי. התחנה שידרה בשפות הערבית והאנגלית תוכן השידורים היה חדשות, מוזיקה, תרבות, אמנות, תסכיתים, ושידורי תעמולה. בשידורים בשפה האנגלית בלטה במיוחד העדכניות במוזיקה פופולרית ושידורם של הלהיטים האחרונים. השם רדיו רמאללה הוא המצאה ישראלית והתחנה לא הציגה עצמה בשם זה, על הסקאלה של מקלטי הרדיו הישראליים היה רשום Ramallah.
'רדיו רמאללה' עוסק בבריחה אל המוסיקה שמעבר לים, שהגיעה מעבר לגבול לפני מלחמת ששת הימים.
קישורמבנה על
נתן אלתרמן: עם השידור מן העמק. דבר, י"ז בשבט תש"ד, 11 בפברואר 1944, עמ' 2 ('הטור השביעי') שיר בעקבות שידור מרדיו-ירושלים, ששודר מחורשת משמר-העמק במלאת לה חמש-עשרה שנה. למה יוסיף
bibliothêkê
Digital ID: matpc 02663 Source: digital file from original photo
(4 באוגוסט 1934 - 8 בנובמבר 1984), זמר ירושלמי הידוע בקולו העשיר העמוק והמלטף.
