B-29

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

B-29 (מכונה Superfortress) - מפציץ כבד מתוצרת חברת בואינג האמריקנית. במהלך מלחמת העולם השנייה, היה המפציץ העיקרי של חיל האוויר האמריקני בזירת האוקיינוס השקט. מטוס מתקדם לזמנו - עם תא נוסעים מדוחס אוויר, מערכת בקרת אש ותותחים בשלט רחוק. תוכנן במקור כמפציץ יום בגובה רב, אך שימש בעיקר להפצצות בעירה ליליות בגובה נמוך. מפציץ מדגם זה הטיל את פצצות האטום על הערים היפניות הירושימה ונגאסקי, באוגוסט 1945. עד ליציאתו משירות בשנת 1960, נבנו כ-3,970 מטוסים.

תוכן עניינים 1 תהליך הפיתוח 2 השירות במלחמת העולם השנייה 3 אחרי המלחמה 4 נתונים

[עריכה] תהליך הפיתוח

חברת בואינג החלה לתכנן מפציץ כבד מתקדם בשנת 1934, במקביל לפיתוח המפציץ B-17. עם פריצת מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939, חיל האוויר האמריקני פרסם דרישה למפציץ ארוך-טווח (8,000 קילומטר), שיוכל לתקוף מטרות באירופה ולחזור בטיסה לאמריקה. בשנת 1940 חיל האוויר פרסם דרישה למפציץ כבד שיפעל בזירת האוקיינוס השקט, ובחר בדגם ה-B-29 של חברת בואינג (דגם הניסוי כונה XB-29). בהתאם לדרישות הצבא, המטוס חומש בתותחים נוספים, בקוטר מוגדל (להגנה ממטוסי קרב). טיסת הבכורה של המטוס נערכה בספטמבר 1942, וההזמנה המקורית מנתה 1,500 מטוסים. בבניית המטוסים השתתפו ארבעה מפעלים עיקריים: מפעלי בואינג בוושינגטון ובקנזס, מפעל בל בג'ורג'יה ומפעל מרטין בנברסקה.

[עריכה] השירות במלחמת העולם השנייה

המטוס תוכנן להמריא לתקיפות על יפן מבסיסים בדרום סין, כאשר הבסיס העיקרי נמצא בהודו - ללא קשר יבשתי. המטוסים הראשונים הגיעו להודו באפריל 1944, והטיסה הראשונה לסין נערכה ב-24 באפריל 1944. משימת התקיפה הראשונה נערכה ב-5 ביוני 1944, על מפעלי רכבת בבנגקוק. בתקיפה השתתפו 77 מטוסים שהמריאו מהודו, וחמישה מטוסים אבדו.

ההתקפה הראשונה על יפן (מפעל ברזל ופלדה) נערכה ב-15 ביוני 1944, והשתתפו בה 47 מטוסים שהמריאו מסין. מטוס אחד נאלץ לבצע נחיתת חירום ביפן, והושמד על ידי מטוסי קרב יפניים.

ההתקפות על יפן היו מסובכות ויקרות, ולכן לא נערכו התקפות רבות. מועדי ההפצצות: 7 ביולי 1944 (14 מטוסים), 29 ביולי (70), 10 באוגוסט (24), 20 באוגוסט (61), 8 בספטמבר (90), 26 בספטמבר (83), 25 באוקטובר (59), 12 בנובמבר (29), 21 בנובמבר (61), 19 בדצמבר (36) והאחרונה ב-6 בינואר 1945 (49 מטוסים). המטוסים השתתפו בתקיפת מטרות רבות אחרות בדרום-מזרח אסיה.

בעקבות כיבוש איים סמוכים ליפן בסוף 1944, המטוסים הוצבו בבסיסים החדשים והחלו להפציץ את יפן בתדירות גבוהה. בתקיפה הראשונה (24 בנובמבר) השתתפו 111 מטוסים, שהפציצו את העיר טוקיו.

ב-6 באוגוסט 1945, מפציץ B-29 בשם "אנולה גיי" הטיל את פצצת האטום הראשונה, על העיר היפנית הירושימה. ב-9 באוגוסט הטיל מפציץ דומה, בשם "בוקסקר" את פצצת האטום השנייה, על העיר היפנית נגסאקי. הפצצות אלה הביאו לכניעתה של יפן, ולסיומה של המלחמה.

[עריכה] אחרי המלחמה

המטוסים השתתפו במלחמת קוריאה (יוני 1950 - יולי 1953), במהלכה הטילו כ-200 אלף טון של פצצות. המטוסים הוצאו משירות פעיל בשנת 1960.

[עריכה] נתונים

• אנשי צוות: עשרה - טייס, טייס-משנה, מהנדס טיסה, מטיל פצצות, נווט, קשר וארבעה תותחנים.
• אורך: 30 מטר.
• מוטת כנפיים: 43 מטר.
• גובה: 8.5 מטר.
• משקלים: ריק - 34 טון, מלא - 54 טון, מירבי - 60 טון.
• הנעה: ארבעה מנועים רדיאליים מוגדשי טורבו, בעלי הספק של 2,200 כ"ס כל אחד.
• מהירות: שיוט - 350 קמ"ש, מירבית - 570 קמ"ש.
• טווח טיסה: 5,000 עד 9,000 קילומטר.
• תקרת גובה: 10,000 מטר.
• חימוש: 12 מקלעים כבדים נ"מ בקוטר 12.7 מ"מ, תותח נ"מ אחורי בקוטר 20 מ"מ ומטען פצצות במשקל של 9 טון.