איבופרופן
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
|
 |
|
|
איבופרופן
|
|
| שם IUPAC | |
| 2-[4-(2-methylpropyl)phenyl]propanoic acid | |
| שמות מסחריים בישראל | |
| אדויל, אדקס, איבופן, איבופרופן, ארטופן, נורופן | |
| נתונים כימיים | |
| נוסחה | C13H18O2 |
| מסה מולקולרית | 206.3 גרם למול |
| נתונים פרמוקוקינטיים | |
| זמינות ביולוגית | 49%–73% |
| מטבוליזם | בכבד |
| זמן מחצית חיים | שעתיים |
| הפרשה | בשתן |
| שיקולים טיפוליים | |
| קטגוריית סיכון בהריון | D |
| מעמד חוקי | עד 200 מ"ג ו 16 כדורים בחבילה - GSL, עד 400 מ"ג - P, מעל 400 מ"ג - Rx |
| סיכון לתלות | לא קיים |
| דרכי מתן | בישראל מתן פומי בלבד , קיים תאורטית מתן עורי ומתן רקטלי. |
איבופרופן (אנגלית: Ibuprofen) היא תרופה נפוצה ביותר ממשפחת מדכאי הדלקת שאינם סטרואידים באנגלית Non Steroidal Anti Inflamatory Drugs או בקיצורNSAIDs. התרופה מוכרת בשמות המסחריים נורופן, אדוויל, אדקס ועוד.
התרופה משמשת כמשכך כאבים, וכנוגד דלקת. האיבופרפן דומה לאספירין באופן פעולתו. התרופה יעילה בשימוש בדלקות פרקים, שיגדון, כאבי ראש, כאבי וסת, כאבי לסת ושיניים. בדומה לשאר התרופות בקבוצת התרופות נוגדות הדלקת הלא סטרואידית, התרופה עלולה לגרום לדימומים בדרכי העיכול.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
האיבופרופן פותח ונרשם לראשונה בשנת 1969 על ידי חטיבת המחקר של חברת בוטס, רשת בתי מרקחת ותרופות ללא מרשם בריטית. המחקר שהביא לפיתוח התרופה התמקד במציאת תחליפים לאספירין. החברה פיתחה קודם לכן את האיבופנק, מולקולה דומה מאוד שהייתה בשימוש תקופה קצרה באנגליה עד שהתברר שהיא רעילה לכבד. האיבופרופן שהחליף אותה התברר כבטוח יחסית לשימוש, וקיבל עד מהרה מעמד של תרופה ללא מרשם (OTC) ברוב מדינות העולם. היום היא התרופה ממשפחת ה NSAIDs הנפוצה ביותר במרשמי רופא ואחת משלושת משככי הכאבים הנמכרים ביותר (ביחד עם פארצטמול ואספירין)[1].
[עריכה] שימוש
מינונים נמוכים של איבופרופן (400-200 מ"ג) נמכרים ברוב המדינות ללא מרשם רופא. בישראל מינון של 200 מ"ג בחפיסות של עד 16 כדורים נמכר כתרופה ללא מרשם לשיווק כללי (GSL או OTC) מינון של 400 מ"ג או אריזות גדולות יותר נמכרות ללא מרשם בבתי מרקחת. לאיבופרון משך פעולה תלוי מנה של 6 עד 8 שעות (מעבר לזמן מחצית החיים שלו). המינון המומלץ הוא 200-400 מ"ג למבוגר כל שש עד שמונה שעות ובמירשם רופא עד מינון של 3200 מ"ג ליום לתקופות קצרות מאוד. איבופרופן מותר לילדים מעל גיל חצי שנה. המינון לילדים הוא 5-10 מ"ג\ק"ג משקל גוף כל שש עד שמונה שעות, בתכשירים נורופן סירופ ואדוויל סירופ שריכוזם 100 מ"ג\ 5 מ"ל המינון הוא 0.5 מ"ל\ק"ג משקל גוף.
התרופה משמשת לטיפול בכאב, להורדת חום ובשימוש ניסיוני כמעצבת תהליכים דלקתיים כרוניים.
[עריכה] שימוש ניסיוני
- כמו NSAIDs אחרים התרופה יכולה להיות יעילה לטיפול בתת לחץ דם אורתוסטטי (לחץ דם נמוך כאשר האדם מתרומם לעמידה זקופה).[2]
- מחקרים מסוימים מראים יתרון על פלצבו במניעה של אלצהיימר כאשר התרופה ניתנה במינון נמוך לתקופות ארוכות.[3]
- שימוש קבוע באיבופרופן הראה הקטנת סיכון ל פרקינסון, להבדיל ממתן של אספירין או פארצטמול.[4]
[עריכה] אופן פעולה
איבופרופן הוא הוא NSAIDs וככזה הוא פועל על ידי דיכוי פעולת משפחת האנזים ציקלואוקסיגנאז (באנגלית cyclooxygenase או COX) או בקיצור קוקס. אנזים מפתח בסינתזת פרוסטגלנדינים, מתווכי דלקת וכאב עיקריים. ישנם לפחות שני סוגי קוקס, קוקס-1 וקוקס-2. איבופרופן מעכב את שניהם בצורה דומה. הפעילות הרצויה של שיכוך כאב, הורדת חום והפחתת דלקת מתווכת על ידי קוקס-2 בעוד שדיכוי קוקס-1 אחראי לתופעה הלא רצויה של פגיעה במערכת העיכול ולתופעה שבדרך כלל אינה רצויה של פגיעה בפעילות טסיות הדם.
[עריכה] תופעות לוואי
- גירוי מערכת העיכול - ככל ה NSAIDs הלא סלקטיויים, איבופרופן גורם להקטנת מוקוזת המעי והגדלת חומציות מערכת העיכול דבר שעלול בשימוש ממושך לגרום לצרבות ואף לכיב פפטי. מומלץ לקחת אותו רק לאחר האוכל ובשימוש ממושך בתוספת כדור להגנה על מערכת העיכול. אם זאת ביחס ל NSAIDs אחרים ובמינונים של דע 1200 מ"ג ליום האיבופרופן בטוח לשימוש מבחינה זו.
- רגישות לאור - נדירה מאוד.
- סיכון לבבי - במשתמשים במינונים גבוהים לאורך זמן, קיים סיכון מוגבר לאירוע לב.
[עריכה] הריון והנקה
- אינו אסור בהריון אך גם אינו מומלץ. מינון גבוהה בשליש השלישי עלול לגרום לעיכוב צירים עקב עיכוב סינטזת פרוסטגלנדינים.
- מותר בהנקה החל מגיל תינוק של שישה חודשים.
[עריכה] תגובות עם תרופות אחרות
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
