אמה (מידת אורך)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אַמָה יחידת מידה קדומה לאורך. היא שאולה מאורכה של היד מהמרפק ועד קצה האצבע הארוכה.

האמה שימשה כיחידת מידה לאורך בסיסית בעולם העתיק.

בעת העתיקה שימשו שתי מידות של אמה. האחת קצרה והאחת ארוכה. האמה הקצרה הייתה בעלת אורך של 24 אצבעות, או שישה טפחים, והארוכה, שבמצרים העתיקה כונתה "מלכותית", הייתה בעלת 28 אצבעות ושבעה טפחים.

במצרים שימשה אמה נוספת שכונתה "רמן", היא הייתה בעלת 20 אצבעות וחמישה טפחים, והייתה מבוססת על אורך זרוע היד מהכתף ועד המרפק.

במקרא ובדברי חז"ל מובאת מידת האמה פעמים רבות כשיעור הלכתי. במרבית המקרים ההלכה מתייחסת לאמה בת שישה טפחים, למרות שמקרים ספורים היא מתייחסת גם לאמה קצרה בת חמישה טפחים. במידת האמה ההלכתית נפלה מחלוקת במאות השנים האחרונות, לאחר שפוסקים שונים, ובהם רבי יחזקאל לנדא מפראג בעל "נודע ביהודה", הגר"א, ה"חת"ם סופר", וה"חזון אי"ש", הטילו ספק במהימנות המסורת המקובלת כי אורך האמה נע בין 45-48 ס"מ, וסברו כי אורכה נע בין 56-58 ס"מ. לעומתם טרחו פוסקים אחרים, ובראשם רבי אברהם חיים נאה, להוכיח כי שיעורה של האמה הינו 45-48 ס"מ.

מהמחקר ההיסטורי והארכיאולוגי עולה כי מידת האמה בת ששת הטפחים בעולם העתיק לא הייתה קבועה לחלוטין, אך שיעורה נע תמיד בין 43-47 ס"מ.

על פי המידות הנהוגות כיום בחוק הישראלי, יש חלוקה באמה, בין מידת אריג שאורכה 67.76 סנטימטרים, לבין מידת קרקע שאורכה 75.80 סנטימטרים.