אנדריי טרקובסקי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנדריי טרקובסקי (4 באפריל 1932 - 28 בדצמבר 1986), במאי קולנוע רוסי.
טרקובסקי נולד בשנת 1932 במחוז כפרי בבלארוס של היום. אימו, מריה איבנובנה, הייתה שחקנית ואביו, ארסני היה משורר נחשב ומתורגמן. ביתו ומשפחתו היוו את הבסיס התרבותי ליצירתו.
במהלך ילדותו פרצה מלחמת העולם השנייה וקטעה את לימודיו במוסקבה. אביו, שחזר הביתה בתום המלחמה נפרד מאמו ועזב את הבית. אנדריי ואחותו נשארו לגור עם האמא. חוויות ילדותו משמשות מוטיב חוזר בכל סרטיו במידה זו או אחרת, בעיקר במראה, שם באים לידי ביטוי באופן הברור ביותר הפרטים האוטוביוגרפיים האלה ובעיקר דמותה הדומיננטית של האם.
בשנת 1951 הוא התחיל ללמוד מזרחנות במוסקבה אך לא סיים אותם. בשנת 1954 הוא התקבל לבית הספר הסובייטי המרכזי והיוקרתי VGIK . ב-1960 הוא קיבל את הדיפלומה עבור סרטו הקצר "המכבש והכינור", שזכה להכרה בינלאומית (זכה בפרס בפסטיבל סרטי הסטודנטים הבינ"ל בניו יורק).
בשנת 1962 יצא סרטו העלילתי הראשון ילדותו של איבן. טרקובסקי הסכים לביים את הסרט, המבוסס על ספרו של ולדימיר בוגומולוב, מכיוון שהוא הזדהה עם דמותו של הילד המטלטל בין סכנות המלחמה. הסרט מספר על ילד שמשפחתו נטבחה על ידי האויב הגרמני במלחמת העולם השנייה, אשר מצטרף לשורות הצבא האדום ונלחם מעבר לקווי האויב בתור נער שליח. בסרט זה בא לידי ביטוי לראשונה מוטיב ההקרבה העצמית של הגיבור, בדומה לדמותו של ישו, הלוקח על עצמו את סבל העולם למען האנושות. מוטיב זה עובר כחוט השני מסרט זה ועד סרטו האחרון, הקורבן. למרות היותו הסרט הראשון של טרקובסקי, הוא זכה להכרה בינלאומית וזכה בפרס "אריה הזהב" בפסטיבל ונציה.
בניגוד לילדותו של איבן, שנעשה בחסות המשטר הסובייטי ובתמיכתו, סרטו השני, אנדרי רובלב משנת 1969, הוא סיפורו של צייר כנסיות מהמאה ה-15. הסרט עורר מחלוקות קשות ונאסר להקרנה בברית המועצות עד שנת 1973. המשטר ראה בסרט חריגה מהאמת ההיסטורית כפי שהיא הייתה צריכה להראות. כאן חלה נקודת תפנית בחייו של טרקובסקי, שהקשתה על המשך יצירתו בבריה"מ ובסופו של דבר הביאה לעזיבתו מרצון.
סרטו השלישי של טרקובסקי הוא עיבוד קולנועי לספרו של סטניסלב לם, סולאריס. זהו סרט מדע בדיוני, הנעשה בשנת 1972, אשר התעסק בשאלות פילוסופיות על קיום האדם ומקומו בעולם. סרט זה זכה בשני פרסים בפסטיבל קאן.
מראה משנת 1975 הוא אולי הסרט הכי אישי, הכי מורכב והכי עשיר מבין כל סרטיו של טרקובסקי. התפתחות השפה הקולנועית של טרקובסקי מגיעה בסרט זה לבשלות. הסרט אינו מציית לאחדות המרחב והזמן בעלילה. הוא בנוי על מערכת דימויים החודרת לעומק נפשן של הדמויות ולא על הפעולות היומיומיות שמניעות את הדמויות.
בשנת 1979 יצא הסרט סטאלקר. זהו סיפור מסע לאזור לא נודע, גם מקום פיזי הנסגר לכניסה על ידי השלטונות וגם אזור תודעה שממעטים לחקור אותו. הגיבור, מורה רוחני בשם סטאלקר, מוביל את המסע הכולל שתי דמויות נוספות: סופר ציני ומדען שקט ופורס באזניהם את משנתו.
ב-1982 טרקובסקי עזב את מולדתו לאחר שעשיית הסרטים תחת עינו הפקוחה של המשטר הנוקשה הפכה לקשה מנשוא. הוא התחיל לעבוד באיטליה ובשנת 1983 עשה את סרטו נוסטלגיה.
לאחר נדודים ארוכים הוא הגיע לשבדיה, שם התחיל לעבוד עם מספר אנשי צוות קבועים של ברגמן, ביניהם הצלם סוון ניקוויסט והשחקן ארלנד ג'וזפסון ששיחק גם בנוסטלגיה. איתם הוא עשה את סרטו האחרון הקורבן ב-1986, סרט על משפחה המתגוררת באי מבודד בים הצפוני ערב מלחמת עולם שלישית. כמו בסרטיו הקודמים, לוקח על עצמו הגיבור (שלמעשה הוא תמיד אדם חלש המתאים אולי יותר להגדרה אנטי גיבור), במקרה זה אלכסנדר, את חטאי המשפחה ואת האחריות להצלתם.
בנוסף לסרטים אלה ביים טרקובסקי מספר הצגות תיאטרון ואופרה באירופה.
ב-28 בדצמבר 1986 נפטר בפריז ממחלת הסרטן.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- אנדריי טרקובסקי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
