אצטדיון האורווה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

אצטדיון האורווה
נתוני האצטדיון
מיקום	פתח תקווה, רחוב גיסין
נפתח	1965
בעלים	הלה"פ
קבוצות ביתיות
הפועל פתח תקווה מכבי פתח תקווה
מספר מושבים
7,800

אצטדיון האורווה או בשמו הרשמי יותר האצטדיון העירוני (בעבר אצטדיון הפועל בפתח תקווה או אצטדיון הפועל פתח תקווה) הוא אצטדיון בעיר פתח תקווה המשמש בעיקר כמגרשן הביתי של קבוצות הכדורגל של הפועל ומכבי פתח תקווה. הוא ממוקם ברחוב אבשלום גיסין 39, ליד הספורטן, ומכיל 7,800 מקומות ישיבה המרוכזים ביציע המערבי והמזרחי.

[עריכה] היסטוריה

לפני הקמתו של אצטדיון האורווה שיחקה מכבי פתח תקווה בתחילה בחורשה במיקומה הנוכחי של שכונת עין גנים, והחל מ-1926 ועד לאמצע שנות השבעים במגרש מכבי פתח תקווה ברחוב שטמפפר בעיר. הפועל פתח תקווה, שנוסדה 22 שנים מאוחר יותר, שיחקה במגרש ברחוב קק"ל בעיר ולאחר מכן באצטדיון "מגרש הפועל" ברחוב אברבנאל בעיר שנחנך ב-1940, היה מוכר בכינוי "הבריכה" וכיום אינו קיים. האצטדיון המכונה כיום אצטדיון האורווה נבנה ב-1965 בכספם האישי של אנשי מפא"י הפתח תקוואים, ותיקי ההסתדרות ואנשי פלוגת הסדרן.

עד לשנות השמונים היה אצטדיון האורווה בבעלות קבוצת הפועל פתח תקווה, ואז הועבר יחד עם נכסים נוספים לבעלות חברת נכסים חדשה של ההסתדרות. במשך השנים נשמעו ביקורות רבות על התנאים הנמוכים באצטדיון האורווה, וזהו המקור לכינויו. למרות זאת, רבים רואים בו את המגרש הביתי ביותר בארץ, כאשר משחקיהן הביתיים של מכבי והפועל פתח תקווה נחשבים לקשים במיוחד. על אף העובדה שמכבי פתח תקווה ידועה במספר אוהדיה הקטן, למשחקיה הביתיים משקל גדול בהצלחתה לשחק בליגה הראשונה במשך רוב עונות קיומה ואף להגיע למעמד של חברת קבע בצמרת הגבוהה של הכדורגל הישראלי במהלך שנות האלפיים. גם בעונות הבינוניות ובתקופות השפל של הפועל פתח תקווה היא נחשבה ל"אגוז קשה לפיצוח" במשחקיה באצטדיון זה. הקבוצה לא זכתה באף אחת מששת אליפויותיה באצטדיון האורווה.

המשחק המפורסם ביותר שהתנהל באצטדיון הוא משחקה הביתי של הפועל פתח תקווה מול בית"ר ירושלים במסגרת חצי גמר גביע המדינה של עונת 1973/1974, ב-4 ביוני, 1974. לפתח תקווה היה יתרון 1:0 מן המשחק הראשון בירושלים, ובית"ר ניצחה 2:1 בתום 90 הדקות של משחק הגומלין באורווה, לאחר שחזרה מפיגור של 1:0. בהארכה כבשה פתח תקווה צמד בדקות ה-110 וה-115 ועלתה ליתרון של 3:2. כעבור דקה הופסק המשחק כאשר אוהדי בית"ר רמסו את הגדרות, פרצו למגרש והחלו להתקיף את שחקני פתח תקווה (אהרון סאלם, דב רמלר, גדי צלניקר ויהושע חביה הוכו קשות והועברו לבית חולים) ואת השוטרים ולהרוס כל מה שנקרה בדרכם, באירוע שנחשב עד היום לתצוגת האלימות החמורה ביותר בכדורגל הישראלי. לאחר שרוב שחקני פתח תקווה טיפסו על חומת הבטון של האצטדיון וברחו אל הפרדסים הסמוכים, ביצעו אוהדי בית"ר מה שכונה בתקשורת "פוגרום" באצטדיון עצמו ואף ניסו להעלות את השערים באש. ^[1]

ביוני 1997 רכש מאיר שמיר, בעל הבית של הפועל פתח תקווה מזה כעשר שנים, את האצטדיון ואת מגרשי האימונים הסמוכים לו ביחד עם חברת אשדר וחברה נוספת שחברו תחת השם "החברה להצלת הפועל פתח תקווה" (הלה"פ). לפי חוזה המכירה, האצטדיון ייהרס ברגע שאצטדיון חדש בבעלות העיריה יוקם בעיר. החברה צפויה להרוויח עשרות מיליוני דולרים מן העסקה, לאחר השלמתו של פרויקט בניה ופיתוח בצפון פתח תקווה. ביקורות נשמעו בנוגע למעורבותו של שמיר בקבוצה על רקע זה. ^[2]

באצטדיון נערכו מספר משחקים בינלאומיים, משחקיה של הפועל פתח תקווה בגביע אופ"א וגביע המחזיקות ומשחקיהן של הפועל ומכבי פתח תקווה בגביע האינטרטוטו. ממכבי פתח תקווה נמנע מלארח את משחקיה בשלב הבתים בגביע אופ"א, השלב הגבוה ביותר אליו הגיעה קבוצה פתח-תקוואית, עקב בעיות בטיחות באצטדיון, והיא אירחה אותם באצטדיון רמת גן.

בנייתו של אצטדיון חדש שיכיל בשלב ראשון 11,000 מקומות ובשלב מתקדם יותר 11,000 מקומות נוספים ^[3] מתוכננת מזה מספר שנים אך מתעכבת בשל בעיות תקציב.