ארקסילאוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ארקסילאוס (יוונית:Ἀρκεσίλαος, חי בין השנים 316-241 לפני הספירה) היה פילוסוף יווני ומייסד האקדמיה החדשה או האמצעית. ממייצגיה הבולטים של הספקנות.
הוא נולד בפיטאנה שבאיוליה, הוכשר בידי אוטוליקוס המתמטיקאי ומאוחר יותר חונך באתונה בידי תאופרסטוס וקראנטור, אשר על ידם הובל להצטרף לאקדמיה. הוא התחבר לפולימון ולקראתס מאתונה, שמהם ירש את ראשות האסכולה (σχολάρχης).
דיוגנס לארטיוס אומר שבדומה ליורשו לאסידס, הוא נפטר בעקבות שתיית יתר, אבל עדויותיהם של אחרים ומכריו שוללות את הגרסה הזו של סיפור מותו, וידוע שהיה לו כבוד רב מאוד בקרב האוכלוסייה האתונאית. הדוקטרינה שלו, שכנראה רובה קיבלה את השראתה בעקבות כתביהם של אחרים, מציגה התקפה על האסכולה הסטואית (φαντασία καταληπτική) בצורת התחייבות עצמית לקריטריון האמת והיא הייתה מונחית על ידי אלמנט הספקנות החבוי בכתביו האחרונים של אפלטון.
הוא חשב שכוחה של אמונה אינטלקטואלית איננה יכולה להיחשב כברת-תוקף, כמו שזה מאפיין שיוויון סותר באמונות. אי הודאות של מידע הגיוני נראית במידה שווה למסקנות הסיבה, ולכן אדם חייב להסתפק בהסתברות שיש בה כדי להיות מדריך מעשי. "אין אנו יודעים דבר, אפילו לא את הבורות שלנו". לכן, האדם הנבון חייב להסתפק בגישה האגנוסטית. הוא השתמש בשיטה של סוקרטס להדרכה ולא השאיר אחריו כתבים. עימותיו כללו הומור עוקצני ורעיונות פוריים.
