דרקון (יצור אגדי)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

דרקון הוא יצור אגדתי בעל מאפיינים לטאיים, בדומה לדינוזאור או דרקון קומודו.

הדרקון הוא אחד מהיצורים הנפוצים ביותר במיתולוגיות של עמים שונים. בהתאם, תכונותיו הפיזיות ויכולותיו העל-טבעיות תוארו באופנים שונים ומגוונים, ובתרבויות שונות התפתחו מיתוסים נפרדים לגביו.

[עריכה] הדרקון בתרבויות שונות

[עריכה] הדרקון בתרבות המערבית

איזכורים ראשונים לדרקונים בתרבות המערב ניתן למצוא במיתולוגיה היוונית. הדרקון במיתולגיה היוונית היה מפלצת לטאית איומה, אשר שמרה על מקומות קדושים או קסומים כגון עץ תפוחי הזהב של ההספריאדות. הדרקון לא תואר כמפלצת נושפת אש, ולא ניחן בכוח הדיבור או בתבונה יתרה.

הדרקונים תוארו כחובבי זהב ואוצרות, ותאור נפוץ שלהם הוא כשהם שומרים על אוצר אגדי.

לחלקי גופו של הדרקון יוחסו תכונות מיוחדות: בסיפור האודיסיאה של הומרוס , מתוארת זריעה של שיני דרקון בשדה, בדומה לחיטה, כאשר מכל שן שנזרעה מזנק לוחם שיכור-קרב. לדמו של הדרקון יוחסה יכולת להעניק הבנה ושליטה בשפות כל בעלי החיים.

הדים למוטיבים מיתולוגיים אלו ניתן למצוא במיתולוגיה הנורדית. הדרקון מתואר כיצור צמא דם וחמדן, הדורש שכר מעבר מעוברי אורח וספינות חולפות. במיתולוגיה זו הדרקון כבר ניחן בכוח דיבור, אך עדיין אינו מתואר כנושף להבות.

סיינט ג'ורג' קוטל את הדרקון

בימי הביניים המוקדמים התגבשה באירופה התמונה המוכרת של הדרקון ה"קלאסי". הדרקון, בהיותו מפלצת, הפך להיות קשור לכוחות הרשע ולשטן, ותואר בתור יצור מרושע, נבון ורושף להבות.

בהתאם לדוקטרינה הקתולית של הטלת אימה מפני חטא, הדרקון שימש ככלי להענשת כופרים, הנשלח מהגיהנום. ציורים מימי הביניים תיארו את לועו של הדרקון כשער לגהנום שבו החוטאים מתבשלים בתופת. בשל טבעו הדמוני, שאינו סובל תום, ייחסו לדרקון נטייה להעדפת בתולות וילדים בתור מזון. דרקון כזה תואר כלטאה אדירה בעלת שש גפיים (ארבע רגליים וזוג כנפיים), אשר לראשה זוג קרניים ומפיה בוקעים להבות ועשן.

יש לציין כי סיפור הדרקון המוקדם ביותר במיתולוגיה הנוצרית הוא סיפורו של סיינט ג'ורג', אשר בו הקדוש מציל בתולה ממפלצת המתוארת בתור דרקון, אך מתאימה יותר למיתוס של הבזיליסק. מפלצת זו הטילה את חיתתה על תושבי השפלה בישראל הקדומה, ותוארה כיצור לטאי בעל שתי רגליים ושתי כנפיים, אשר מראו כה מבעית עד שכל הרואה אותו מת. באחת הגרסאות לסיפור, הקדוש הביט במפלצת בעקיפין בעזרת מגנו והרג אותה ברומח (בדומה לפרסאוס והמדוזה). בגרסה אחרת, הקדוש הראה למפלצת את דמותה במראה והיא מתה מיד. לכבוד הקדוש הוקמה כנסייה בעלת שם זהה, בעיר לוד.

דרקון מזרחי

[עריכה] הדרקון בתרבות המזרחית

בניגוד לדמותו המאיימת במיתולוגיה המערבית, הדרקון זכה ליחס חיובי בהרבה במזרח הרחוק. חלק גדול מהדתות והמנהגים הקדומים במזרח ייחסו את הדרקונים לפנתיאון שכונה "המועצה השמימית". במסגרת פנתיאון זה, הדרקונים נתפסו בתור מעין רוחות טבע, אשר אחראיות לתופעות כגון סופות, גשמי ברכה, רעידות אדמה ואפילו הבשלת יבולים.

הדרקון המזרחי תואר לרוב בתור יצור לטאי בעל גוף ארוך ונחשי, ללא גפיים או עם זוג רגליים קטנות, ,ללא כנפיים ועם גדילים דמויי שפם בקצה חרטומו.

היחס לדרקון היה סגידה מעורבת בפחד והערצה. לכל דרקון יוחס תחום אחריות והוקם מזבח, כאשר בהתאם לצורך הקריבו לו קורבנות כגון פרחים, קטורת ולעתים חפצי אומנות. הדרקון נחשב סמל מביא מזל, ולכן הוא מופיע על פריטים רבים מתקופות קדומות במזרח.

אומני פנג-שואי טוענים כי יש ביכולתם לגלות דרקונים קבורים, וכי אין זה דבר חכם לבנות בית על זנבו של אחד מהם.

בסין יוחסה לדרקון חשיבות גדולה במיוחד, לפרטים ראו בערך דרקון סיני.

[עריכה] הדרקון בתרבות המסופוטמית

בתרבות היהודית אין אזכור מפורש לדרקונים. ישנם אמנם תיאורים של מפלצות דומות, כמו התנינים הגדולים ונחש-הבריח, המובאים בספר בראשית, אך המיתולוגיה היהודית אינה עשירה ביצורים אלו וכמעט לא שרדו סיפורים אודותם. יש הרואים בנחש המפתה מגן עדן את הדרקון הראשון, בהיותו זוחל ערום המחונן ביכולת דיבור. יש הטוענים שלויתן מהמתולוגיה היהודית הוא דרקון.

לעומת זאת, המיתולוגיות הבבלית והשומרית משופעות במפלצות דמויות דרקון. בתור דוגמה ניתן להביא את סיפור הבריאה הבבלי, העוסק בקרב בין האל מרדוך לדרקון בעל תשע ראשים בשם תיאמט.

[עריכה] הדרקון במשחקי תפקידים

הדרקון הוא מפלצת המצויה בשימוש נרחב במשחקי תפקידים כמו מבוכים ודרקונים. השימוש הראשוני בדרקונים בספרות הפנטזיה המודרנית מיוחס לטולקין, בספר "ההוביט". מאז, הדרקונים הפכו ליצורים פופולריים בספרות הפנטזיה. לדוגמה ספרי רומח הדרקון, פרין מאת אן מקפ'פרי, וטרילוגית סוחרי הספינות החיות מאת רובין הוב