הגנה מן הצדק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
- ערך זה עוסק בהגנה בהליך הפלילי. לערך העוסק בסעד במשפט האזרחי, ראו סעד מן הצדק.
הגנה מן הצדק היא טענת הגנה במשפט הפלילי אשר קבלתה מביאה לביטול כתב האישום שהוגש כנגד הנאשם או לעיכוב ההליך המשפטי.
סעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי מונה רשימה של תשע טענות מקדמיות אשר עשויות לעמוד לרשותו של נאשם בהליך פלילי בפתח הדיון במשפטו. ההגנה מן הצדק אינה מנויה בין טענות אלה, ומקור הדוקטרינה בפסק -דין אנגלי, בו נקבע כי לבית המשפט סמכות טבועה לבטל אישום שהינו מנוגד לצדק בנסיבות העניין. בית המשפט העליון הישראלי הכיר בהגנה זו בפ"ד יפת[1].
כמו יתר הטענות המקדמיות, יש להעלות טענה זו מוקדם ככל האפשר. שכן לגבי חלק לא מבוטל מהן קבלתן חורצת את גורל האישום, היינו קובעת אם בכלל היה ניתן להגיש כתב אישום. המועד לטעון טענה מקדמית הוא מיד לאחר תחילת המשפט, היינו מיד לאחר הקראת כתב האישום והבהרת תוכנו, אולם בהתחשב בתוצאות האפשריות הכרוכות בקבלתה ניתן להעלותה גם בשלב אחר של המשפט ואפילו בשלב של הערעור[2].
בית המשפט רשאי להעלות טענה מקדמית אף ביוזמתו הוא[3].
טענת הגנה מן הצדק לביטול כתב אישום תתקבל רק במקרים נדירים ביותר בהם התנהגות הרשות הציבורית התובעת את האזרח "היא התנהגות שערורייתית שיש בה משום רדיפה, דיכוי והתעמרות בנאשם. מדובר במקרים בהם המצפון מזדעזע ותחושת הצדק האוניברסלי נפגעת.[4]"
תוכן עניינים |
[עריכה] ייחודה של ההגנה
בתי המשפט רואים את ההגנה מן הצדק כ"ברייה מוזרה בעולם המשפט"[5] משתי סיבות:
- על מנת לטעון טענת הגנה זו אין נפקא מינא כלל אם אכן ביצע הנאשם את העבירה אם לאו (אפשר לטעון טענה זו גם אם הנאשם מודה בביצוע העבירה, ולכאורה יש להרשיע אותו על פי החוק).
- הגנה זו איננה מופיעה אפילו בחקיקה, בניגוד לייתר טענות ההגנה במשפט הפלילי והיא יציר הפסיקה (מקורה בפסקי דין ולא בהחלטה של המחוקק).
[עריכה] הביקורת נגד הגנה זו
ביקורת רבה הועלתה נגד בתי המשפט בשל שימוש בהדנה זו שכן משמעה של החלטה של בית משפט המקבלת את טענת ההגנה כי מי שהפר את החוק (ולעתים אף מודה שעשה זאת), יצא זכאי בגלל נושא שאינו קשור לעצם המשפט. ויש הטוענים כי במתן הגנה זו בתי המשפט לקחו לעצמם סמכויות לא להם שכן הם מתעלמים מרצון המחוקק.
מסיבה זו, ובשל ביקורות אלה נוהגים בתי המשפט לקבל את ההגנה מן הצדק במקרים קיצוניים ויוצאי דופן - מקרים שבהם חוסר הצדק בהליך בולט וזועק לשמיים.
בית המשפט העליון אף קבע שלא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה, או רשות מעורבת אחרת, יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק, בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין מפני שבידי בית המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק, מהווה מהלך קיצוני שבית המשפט נזקק לו רק במקרים חריגים ביותר. בדרך כלל יידרש הנאשם להראות, שהתקיים קשר סיבתי בין התנהגותה הנפסדת של הרשויות לבין הפגיעה בזכויותיו[6].
[עריכה] מראי מקום
- ^ ע"פ 2910/94, יפת ואח' נ' מדינת ישראל, פ"ד נ' (2) 221, בעמ' 370).
- ^ י' קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, ספר ראשון עמ' 758
- ^ רע"פ 603/92, ברוד נ' מדינת ישראל
- ^ ע"פ 2910/94, יפת נ. מ.י
- ^ תח"ת (ירושלים) 150/04, משרד התחבורה נ' אוטוויק מרכזי-שירותי רכב בע"מ ואח', תק-של 2006(1), 8675 , בעמ' 8686.
- ^ ע"פ 4855/02, מ"י נ' בורוביץ ואח'
[עריכה] לקריאה נוספת
- י' נקדימון, הגנה מן הצדק, הוצאת נבו, תשס"ד.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.
