הונג קונג (אי)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אי הונג קונג (סינית, 香港島, צד האי) הוא האי בו נוסדה המושבה הקולוניאלית של הונג קונג בעיר ויקטוריה. האי הוא המרכז ההיסטורי, הפוליטי והכלכלי של הונג קונג ומתגוררים בו 1.3 מיליון איש—אחד המקומות הצפופים ביותר בעולם מבחינת ריכוז האוכלוסין (19,000 איש לקמ"ר). שטחו הכולל של האי כ-80 קמ"ר, שהם כ-7 אחוז משטח הונג קונג כולה. הוא גובל בצפון בנמל ויקטוריה, המפריד אותו מחצי האי קאולון והטריטוריות החדשות.
מרכזו של האי הררי, ולאורך החופים מישור צר. מנהרות מעשה ידי אדם נחפרו מתחת להר בכדי לחבר את החופים השונים ואת האי לקאולון. האי הונג קונג היה ידוע בשם "הסלע הנטוש" ולא היה מיושב, עד שב-20 בינואר 1841 נתפש על–ידי קפטן צ'ארלס אליוט מן הצי המלכותי הבריטי. האי הועבר לרשות בריטניה במסגרת חוזה ננקינג משנת 1842.
