הסתדרות העובדים הכללית החדשה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הסתדרות העובדים הכללית החדשה היא ארגון העובדים הגדול בישראל. זהו שמו הנוכחי של הארגון שהוקם בשנת 1920 והיה קרוי במשך שנים רבות בשם "ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל".
השם הנוכחי, הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ובקיצור "ההסתדרות החדשה" ניתן לארגון בשנת 1994, בעקבות רביזיה מהותית במבנה הארגון, אותה ערך חיים רמון עם בחירתו למזכ"ל ההסתדרות, חלק ממנה ביוזמתו וחלק בלית ברירה, עקב המשבר הכספי הקשה שאליו נקלע הארגון.
כדי לשקף שינוי זה, ולהפוך את הארגון לאטרקטיבי יותר לעובדים, שונה שם הארגון לשמו הנוכחי. תהליכי ההצטמצמות של ההסתדרות כללו היפרדות ממרבית נכסיה הכלכליים, ובהם בנק הפועלים, חברת סולל בונה, חברת הביטוח "הסנה", קופת חולים הכללית ועוד. ההסתדרות החדשה הפכה איגוד מקצועי מצומצם בתפקידיו ובהגדרתו, שפעילותו מוגבלת בעיקר להגנה על האינטרסים השונים של החברים המאוגדים בו ולפעילות פרלמנטרית במסגרת מפלגתית מצומצמת.
מתוך המציאות החדשה בנתה ההסתדרות היערכות פוליטית מחודשת, שמהותה יצירת מפלגה ייחודית להסתדרות, על חשבון הקשר ההיסטורי בין ההסתדרות הישנה למפלגת העבודה, בשם מפלגת עם אחד.
שינוי נוסף שעברה ההסתדרות החדשה הוא העברת משרדה הראשי לירושלים. שינוי זה נכשל, ולאחר שנים מעטות חזר משרדה הראשי של ההסתדרות לשכון ברחוב ארלוזורוב בתל אביב, במקום שבו שכן קודם המעבר לירושלים.
