הפנתרים השחורים (ארצות הברית)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
תנועת הפנתרים השחורים בארצות הברית היה ארגון פוליטי שעמד בראש החץ של התנועה הגדולה ביותר לשינוי חברתי בארצות הברית מאז מלחמת העצמאות ב-1775 ומלחמת האזרחים ב-1860. היה זה הארגון השחור היחידי בהיסטוריה של המאבק השחור באמריקה שהיה חמוש ובעל אג'נדה מהפכנית, השפיעה רבות על השיוויון, הצדק והחופש החברתי בארצות הברית משנות ה-60.
[עריכה] היסטוריה
הארגון נוסד על ידי יואי פ. ניוטון באוקלנד, קליפורניה. בשנת 1966, לאחר רצח מלקולם אקס, בצל התקוממויות השחורים בשכונת וואטס בלוס אנג'לס, ובשיא פעילות התנועה לזכויות האזרח של מרטין לותר קינג, אסף ניוטון את חבריו, בובי סיל, דייוויד הילארד ואחרים, והקים ארגון שנקרא "מפלגת הפנתר השחור להגנה עצמית". המפלגה ניסחה את "תוכנית עשר הנקודות", שביטאו את השאיפות והצרכים של ההמונים השחורים באמריקה, וקראו לתיקון העוולות ההיסטוריות כנגד הקהילה. לפי עמדת הפנתרים, הויטנאמים והשחורים באמריקה היו "חברים לנשק", במלחמתם מול אויב מדכא משותף.
באוקטובר 1967 נורה יואי ניוטון, נעצר והואשם ברצח של שוטר לבן. המעצר הוביל לבנים רבים, שעייפו ממלחמת ויטנאם ומהגזענות הגואה בארצם, להצטרף לקריאת הפנתרים השחורים לשחרר את יואי ניוטון. עד מהרה הוקמו ארגונים בעלי כיוון דומה של אמריקאים ממוצא מקסיקני, היספאני, סיני ולתנועות אלה הצטרפו אף לבנים וקשישים. מפלגת הפנתרים השחורים התרחבה, והקימה סניפים ב-48 מדינות בארצות הברית. קבוצות הזדהות ותמיכה הופיעו מחוץ לארצות הברית, ביפן, סין, צרפת, אנגליה, גרמניה, שבדיה, מוזמביק, דרום אפריקה, זימבבווה, אורוגוואי, וישראל[1].
ברחובות ארצות הברית פיתחה המפלגה תכניות לעזרה עצמית, שסיפקו שירותים חיוניים לקהילה השחורה, כגון התוכנית "ארוחת בוקר חינם לכל ילד", שהצליחה מאוד, הביאה לעלייה בפופולריות של המפלגה, ובהתנגדות השלטון אליה. ה-FBI האשים את התנועה בקומוניזם, ובנסיון להפיל את הממשל האמריקאי. בשנת 1968 הצהיר אדגר ג'יי הובר, ראש ה-FBI, שהפנתרים הם האיום הגדול ביותר על בטחון הפנים של אמריקה. בשנת 1969, נרצחו שני מנהיגים חשובים בתנועה, ג'ון האגינס ואלפרנטיס קארט (קיים חשד שעל ידי ה-FBI ובעזרת ארגונו של הלאומן השחור רון קרנגה). כל משרדי התנועה בארצות הברית הושחתו על ידי המשטרה או ה-FBI. מאוחר יותר באותה שנה הרגה משטרת שיקאגו את מנהיג סניף הפנתרים בשיקאגו, פרד האמפטון.
רוב מנהיגי המפלגה נעצרו באשמת הסתה ופעילות אנטי מלחמתית. תכניות המפלגה חובלו ורכושה נהרס. במסגרת תוכנית COINTAILPRO של ה-FBI, הושתלו במפלגה סוכנים ופרובוקטורים שהביאו לנזק רב. למרות זאת, המשיכה התנועה לגדול, ולפתח תכניות עזרה עצמית חדשות, כגון חלוקת מצרכים בחינם, ייצור וחלוקת נעליים בחינם, ייצוג אסירים בחינם, ועוד. בשנת 1970 שוחרר יואי ניוטון מהכלא, אך שחרורו לא הביא לשינוי רב. פעילים המשיכו להעצר ואף להירצח, ואחד ממנהיגי התנועה, אלדריג' קליבר, שחי בגלות באלג'יריה, קרא להפסקת הפעולות לעזרה עצמית, ולמעבר לטקטיקות של לוחמת טרור. קריאתו נדחתה והוא סולק מהתנועה. בשנת 1972 הריצה התנועה שני מועמדים - בובי סיל ואליין בראון - בבחירות למשרות ציבוריות באוקלנד. בשנת 1974 יצא יואי ניוטון לגלות בקובה, בובי סיל גורש מהמדינה, וכך גם דייוויד הילארד. למרות סילוק המנהיגים, הצליחה אליין בראון לבסס גרעין פוליטי חזק באוקלנד אשר הביא לבחירת ראש העיר השחור הראשון של אוקלנד, ולהזרמת כספים לשיפור תנאי האוכלוסייה השחורה.
בשנת 1977 חזר ניוטון מקובה, אך באותה שנה, בעקבות הלחץ המתמשך של ה-FBI, הפסיקה התנועה את פעילותה.
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו הפנתרים השחורים בישראל
