ויולה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
ויולה (בעברית: כּוֹנֶרֶת) היא כלי נגינה ממשפחת כלי הקשת.
היא גדולה במקצת מהכינור, ובעלת צליל מעט נמוך יותר - היא מכוונת בקווינטה אחת מתחת לכינור (מכאן שמיתריה, מן הגבוה לנמוך, הם לה, רה, סול ודו - בדומה לכיוון של הצ'לו, הנמוך ממנה באוקטבה).
התווים לויולה נכתבים במפתח דו - אלט (לא כמו רוב כלי הנגינה שנכתבים במפתח סול או פה- כמו הפסנתר). צורתה כצורת הכינור, וכאמור היא מעט גדולה ממנו. הויולה היא מרכיב הכרחי ובלתי-נפרד ברביעיית כלי הקשת הקלאסית (שני כינורות, ויולה וצ'לו), בתזמורת כלי קשת ובתזמורת סימפונית, והיא עשוייה להימצא בהרכבים קאמריים או תזמורתיים אחרים, כגון חמישיית כלי קשת, רביעיית פסנתר וכו'.
לאורך הדורות, הויולה לא זכתה לכבוד רב, וכמעט תמיד היא עמדה בצל אחיה - הכינור והצ'לו. מספר היצירות שנכתב לויולה מועט ביחס אליהם, וגם מספר הויולנים קטן מאוד יחסית, ואולי דווקא בגלל זה, מספר הבדיחות על ויולות וויולנים גדול מהממוצע (דוגמה: יש לך הזדמנות לדרוס את המנצח ואת הויולן, את מי תדרוס קודם? תשובה: את המנצח - Business before pleasure).
בזמן האחרון הולכת הויולה ותופסת את מקומה הראוי לה בעולם המוזיקה הקלאסית המודרנית, ואנשים רבים יותר ויותר נעשים מודעים לצלילה העמוק והעשיר. גם אם היא פחות מבריקה מן הכינור ופחות מלאת-הבעה מהצ'לו, לויולה ייחודיות משלה, ואנשים סבורים שהויולה דומה לקולו של האדם.
[עריכה] סוגי הויולות
בתקופות הרנסאנס והבארוק היה כלי בשם "ויולה דה גמבה" (viola da gamba), שהחזיקו אותה בין הברכיים כמו הצ'לו. הפירוש של המילה "דה גמבה" הוא "של רגל". הויולה דה גמבה הייתה דומה לצ'לו, גם בגודלה וגם במנעד הצלילים שלה. אבל כיוון המיתרים היה שונה וכן גם מספרם. בצ'לו יש ארבעה מיתרים ובויולה דה גמבה חמישה או ששה. מיתריה של ויולה זו היו עשויים ממעיים של כבש, כמו בעבר, לויולה זו הפסיקו לכתוב במאה ה-18, והיא הפסיקה להתפתח מאז. את יצירות הויולה דה גמבה נהוג לנגן כיום בויולה או בצ'לו.
ויולה דה בראצ'ו - כלי מיתר ממשפחת הויולות, שממנו התפתח הכינור המודרני וצורות המשנה שלו. הויולה דה בראצ'ו הייתה קיימת במאות ה- 16 וה- 17 והתקיימה לצד הכינור, אם כי נבדללה ממנו. השם בראצ'ו פירושו זרוע, וזאת משום שנהגו לתמוך את הכלי על הזרוע ובסנטר, בדומה לצורת האחיזה בכינור של היום.
ויולה ד'אמורה - "כינור האהבה" - כלי ממשפחת הויולות ולו 6 - 7 מיתרי מגע, ומתחתם מספר דומה של מיתרי תהודה, הנשמעים יחד עם מיתרי המגע ונותנים יחד צליל מיוחד וקסום.
ויולונצ'לו - זהו הצ'לו המוכר לנו, השייך למעשה למשפחת הויולות. זהו כלי בס שהתפתח מן הויולה, וכיום הוא כלי ידוע ביותר.
קיים כלי קשת הנקרא וִיוֹלוֹטה - זוהי בעצם ויולה-טנור, והיא הומצאה ב-1891 בגרמניה. מספר היצירות שנכתבו לויולוטה קטן מאוד.
מנעדה של הויולה הרגילה: 
| כלי נגינה מרכזיים במוזיקה המערבית |
| כלי נשיפה ממתכת: חצוצרה, קרן יער, טרומבון, בריטון, טובה |
| כלי נשיפה מעץ: פיקולו, חליל, אבוב, קלרנית, בסון |
| כלי פריטה: נבל, גיטרה, עוד |
| כלי קשת: כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס |
| כלי הקשה: תופים, מצלתיים, קסילופון, טימפני |
| כלי מקלדת: פסנתר, עוגב, אורגן חשמלי, מקלדת אלקטרונית |
