טקס החינה ביהדות ובאיסלאם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
ערך זה מועמד לאיחוד ערך זה דן בנושא של הערך חינה ועל כן, יש לאחד אותם לערך אחד, "[[:]]". (דיון) |
תוכן עניינים |
[עריכה] טקס החינה ביהדות ובאִסלאם
בקהילות יהודיות ומוסלמיות רבות עורכים בימים שלפני הנישואין את טקס החִינה. בטקס מורחים בצורות שונות את כפות הידיים בחומר אדום-כתום המופק מצמח ששמו העממי הוא "חִינָה" יש הסוברים, שמקור המילה חינה הוא צירוף המילים למצוא חן, כך, שבערב החינה צריכה הכלה למצוא חן בעיני חתנה המיועד.
[עריכה] טקס החִינה היהודי מסורתי
את טקס החִינה היהודי המסורתי נהגו לערוך לנשים ולגברים בנפרד. בחלק מעדות המזרח נוהגת משפחת החתן להביא לבית הכלה כמה ימים לפני החתונה עלים מיוחדים שאחרי שטוחנים אותם אפשר לצבוע בהם את הידיים והרגלים של הכלה. בטקס החתן והכלה נהגו ללבוש בגדים מפוארים, משובצים בזהב, שעברו בירושה במשפחותיהם. בטקס שנערך לכבוד החתן השתתפו קרוביו וחבריו, ובטקס שנערך לכבוד הכלה השתתפו קרובותיה וחברותיה. במהלך הטקס נמרחה החינה על כפות ידי המשתתפים ולעתים גם על כפות רגליהם. כיום טקס החינה נערך לעתים קרובות לחתן ולכלה יחד. ולכל עדה טקס חינה הייחודי רק לה. כיום, טקס החינה מקובל מאוד גם בקרב עדות המזרח, עדות מזרח אפריקה ומזרח אסיה. בחלק מן העדות מקובל אף שהכלה מושחת את שיערה בתערובת החינה במגעו עם השיער, הופך גם הוא לגוון נחושתי. החינה תורמת לחיזוק שורשי השיער ומונעת את נשירתו.ישנן אינספור וריאציות של טקסי חינה. הטקס משתנה מעדה לעדה בהתאם למיקומה הגיאוגרפי
[עריכה] טקס החִינה המוסלמי המסורתי
טקס החִינה המוסלמי המסורתי נערך אף הוא לנשים ולגברים לחוד. אולם כיום הטקס נערך לעתים בחברה מעורבת, אם מוזמנים אליו בני משפחה בלבד. הנשים שמכינות את החינה ועורכות את הטקס לכלה ולחתן חייבות להיות נשים פוריות – מתוך תקווה שפוריותן תוקרן אל הזוג הצעיר. מריחת החינה על ידיה של הכלה מסמלת פוריות - תקווה להיריון וללידה. מריחת החינה על ידיהן של חברותיה של הכלה מסמלת את תקוותן להינשא בקרוב. ומריחה על ידיהן של נשים נשואות מסמלת הזדהות עם הכלה ותמיכה בה. טקסי החינה למיניהם החלו עוד מימי קדם. ראשיתם, בשבטים האפריקאים הקדומים.
[עריכה] טקס החינה המרוקאית
על פי המנהג המרוקאי, נהוג לחגוג את טקס החינה יום לפני החתונה, בנות המשפחה והחברות מלוות את הכלה למקווה, בריקוד ובשירים מסורתיים (פיוטים) בעברית וערבית . במקווה מגישים עוגיות ושתייה לנשים. בשובה של הכלה מהטבילה במקווה, לרוב, לבית הוריה, כאשר הוריה אחראים לטקס. הערב כולו מלווה במוזיקה מרוקאית מקורית ובתלבושות אוטנטיות גם לגברים וגם לנשים. בטקס עצמו הנשים, לובשות תלבושות, שמלות (כפתן) , מבדים מבריקים ויקרים, הרקומים באלמנטים וברקמות מוזהבות ותכשיטים ואביזרים עשירים למיניהם, על ראשיהן כתרים או סרטי שיער . הגברים, אף הם לובשים כפתן וחובשים לראשיהם כובע בצבע ארגמן הנקרא טרבוש. הערב כולו מוקדש לחתן ולכלה. הזוג יושב יחד, לבוש כמיטב המסורת המרוקאית ואורחיהם משמחים אותם, מברכים ורוקדים ושירים לפניהם. והכל באווירה עליזה מאוד.
לקראת אמצע הערב בא הטקס. מכינים את תערובת החינה, שמקורה בעלי הכופר המסמל ושמירה מעין הרע ,סגולה לפריון, אושר ושלמות בחיי הנישואין, בריאות וחיים ארוכים. אם הכלה וחברותיה נוהגות למשוח את ידיהם של החתן והכלה בתערובת החינה בעת מריחת החינה, החומר מכווץ את העור ומתקבל עליו גוון נחושתי-זהוב. השמחה בשיאה וכולם אוכלים, שותים ושמחים.
הורי הכלה עונדים לחתן תכשיט שקנו מראש במיוחד עבורו (שעון, צמיד או שרשרת) והורי החתן עונדים לכלה תכשיט זהב שקנו מראש עבורה. נהוג להזמין את כל האורחים לארוחת ערב בסגנון מרוקאי, הכולל את מיטב הבישולים, וקוסקוס- תבשיל המסמל ברכה ומזל, בסוף הערב, כולם מוזמנים להתכנס לשתיית תה עם נענע, בקנקנים מרוקאים (בראד) ולאכול ממיני העוגיות, והמתוקים, כמיטב המסורת המרוקנית.
