יוסף (דמות)
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יוסף הוא דמות בדיונית שיצרו דודו גבע וחנוך מרמרי (מאוחר יותר קובי ניב) בספריהם, טוריהם ומדורי עיתונות שונים, שאותם כתב מרמרי (וכן- ניב) ואייר גבע.
יוסף הופיע לראשונה בשנת 1976 בספרם של השניים - "האביר זיק", שם הוא מופיע כמספר דמויות במספר סיפורים כדמות שולית לחלוטין (מלצר, רופא ופוליטיקאי). שמו מופיע לראשונה בסיפור "האביר זיק ואשתו של תרנגול בכיר", אך גם בסיפור זה מגלם יוסף עובד רכבת פשוט, "יוסף היה סטטיסט הכי זול והוא עשה כל מה שביקשנו" אמר גבע בראיון לעיתון "מעריב". רק חמש שנים מאוחר יותר, בספר "הצל" (1980), שאותו אייר גבע וכתב אפרים סידון, קיבל יוסף את התפקיד הראשי העלילתי. למרות זאת, עדיין יוסף לא היה דמות מוכרת, בטח שלא אהודה.
ב1979 נמנו גבע, אז גרפיקאי ואמן קומיקס לא מוכר, וקובי ניב, אחד מהכותבים הסאטיריים המוערכים בישראל (המוכר מהמדור "זו ארץ זו") לערוך סטריפ-קומיקס שבועי למקומונים "העיר" ו"כל העיר" של רשת שוקן. השניים, שהכירו מעבודת הגרפיקה של הספר "זו ארץ זו" (1980), החליטו לשכלל את יוסף, ולהפוך אותו לגיבור הראשי של הסיפור השבועי, שלבסוף נקרא "יוסף ואחיו" (עם קריצה ליוסף התנ"כי).
המדור מספר את סיפורו של יוסף, פקיד זוטר במחלקת המים של עיריית תל אביב, אנטי גיבור תמים ומפסידן (לוזר) המקבל בהכנעה את גורלו, עבודת פקיד פשוטה ומשעממת, ואת בדידותו ורווקותו הנצחיים. "יוסף הוא פקיד נכנע שמקבל את העולם בהבנה מוחלטת" אמר גבע "הוא כמו שקית תה שהושרתה במשך שבוע, בחור טוב וישר המקבל תבוסותיו". יוסף, שלצדו מואנשים הקקטוס והמנורה שבביתו, תואר כבלתי ישראלי, ובכך הבליט את הישראליות המוקצנת של ה"קולגות" שלו ושל אחיו המצליחים בחייהם, שהם מעין "מימוש החלום הישראלי". "היוספים עומדים מול הזרם, מורידים את הראש, ונותנים לו לעבור בתקווה שעוד 50 שנה יהיה יפה" אמר גבע בראיון לעיתון "חדשות". בנוסף ל"יוסף ואחיו", יצר הצמד במקביל הירושלמי של "העיר" - "כל העיר", את עלילות אהלן וסהלן.
במהרה הפך יוסף לדמות אהובה על קוראי המקומונים. וכך בעבודתם על ספריהם השונים, משבצים ניב וגבע, שהפכו לצמד סאטיריקנים מצליח, את טורי "יוסף ואחיו" בנוסף לטורים חדשים ומיוחדים בספריהם; "ספר מגוחך" (1981), "בנו של מגוחך" (1983), ו"מגוחך בעורף האויב" (1985). בנוסף, יצרו השניים סדרת ספרי ילדים ("יוסף מספר סיפורים"), שבהם יוסף מגלם את דמות המספר ואת הדמות הראשית בעלילה הפנימית; "ברטה השמנה" (1984) "עצרת הינשופים" (1984) ו"הפיל מניו יורק" (1985). אולם לא רק הצלחה באה עקב דמותם המצליחה, אלא גם סכסוך, שהביא להסכם (1984) שבו הצהיר גבע שלא ישתמש בדמותו של יוסף ללא אישורו וללא שיתופו של קובי ניב.
גבע, שצבר הצלחה אדירה מטורי הקומיקס ההומוריסטיים הייחודיים שלו, המשיך ביצירתו לעיתון "חדשות" ולאחר מכן לעיתונים "מעריב" ו"הארץ", שם בנה ויצר את דמותו המפורסמת, הברווז. ניב המשיך בקריירת כתיבה בעיתון "חדשות", במקומון "העיר" ובמספר עבודות תסריט (למשל בתוכנית הטלוויזיה "ניקוי ראש").
למרות הצלחתו, יוסף לא שרד את שנות ה-90. בשנת 1990 רצו השניים, לאחר שנים שלא עבדו יחד, להחזיר את יוסף, והפעם בעיתון "ידיעות אחרונות", אך בדרך לפגישה זו ויתרו על הרעיון. בשנת 1992 ניסו השניים להשיב חיים ליוסף בסדרת הספרונים "יוסף חוזר בקטן" - במסגרת הסדרה יצא הספרון הקצר "נקמת הנקניק" (1992). עוד שני ספרים היו: "מסביב לעולם ב80 שקל" ו"סמטוחה בקזבלנקה", אשר היו אמורים לצאת אך לבסוף לא יצאו לאור. ב1994 ארגן סינמטק תל אביב תערוכת מחווה ליוסף, ובשנת 2003 העלתה קבוצת תיאטרון מפתח תקווה הצגה המבוססת על "ברטה השמנה".
גבע אמר בראיון: "יוסף לא יחזיק מעמד בשנות ה-90... אחרי כשלוש מאות מדורים כשכבר לא היה לנו אכפת מה קורה לו, עזבנו אותו, שיסתדר בלעדינו." בפברואר 2005 נפטר דודו גבע מהתקף לב.
