יצחק
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק, מכונה במסורת היהודית יצחק אבינו, דמות מקראית. בנם של אברהם ושרה, נולד כשאברהם היה בן 100 ושרה בת 90. על פי הכרונולוגיה המקראית בשנת ב' אלפים מ"ח (2048) לבריאת העולם וחי בתקופת האבות.
סיפור חייו מצוי בספר בראשית בעיקר בפרקים כ'-כח'.
תוכן עניינים |
[עריכה] הבשורה
אימו שרה הייתה עקרה, ובהיותה בגיל מופלג, אלוהים מבשר את אברהם כי אישתו תלד לו בן. תגובתו של אברהם היא השתאות וצחוק, "וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק; וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד." [1] גם כאשר שרה מתבשרת היא צוחקת, "וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר: אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן." [2] אך צחוקה בניגוד לצחוקו של אברהם מעורר עליה תרעומת מצד אלוהים. כמובן שיצחק קרוי על שם הצחוק והפרדוקס שבלידתו, "וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים: כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי". מקרה דומה לכך בתנ"ך הוא לידתו של שמשון לאחר שאימו מתבשרת בידי מלאך על כך. בואו של יצחק לחיק המשפחה גורם לבן השני ישמעאל ולאימו להדחות מתוך המשפחה, לאחר ששרה לא רואה בעין יפה את העובדה שהוא מצחק, ומבקשת לגרשם. פעולה שאברהם עושה במורת רוח רבה, ורק לאחר התערבותו של אלוהים בדבר.
[עריכה] העקידה
לאחר שאבימלך כורת ברית עם אברהם, אלוהים ציווה את אברהם להקריב את יצחק, בנו האהוב והמועדף שנולד בדרך נס. המקרא מתאר דו שיח קצר בין האב לבנו שנושא עליו את עצי העולה, שתמה על כך שאין שה לקורבן, ואת תשובתו של אברהם שמסתיר זאת ממנו: "אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי". לאחר שהבן מבין שהוא למעשה השה, נראה שאיננו מתנגד למעשה ואברהם עוקד אותו על גבי מזבח ומתכונן להקרבתו. בעוד שלפי פשט המקרא יצחק מתואר בזמן המעשה כנער, על פי חישוב של הפרשנים היה בן 39. על פי התורה אברהם בא לשחוט את יצחק וכששלח ידו לקחת את המאכלת (סכין השחיטה) שמע מלאך קורא בשמו ואומר לו להפסיק את המעשה ולא לשלוח ידו אל הנער. אברהם מביט ורואה אייל, שהסתבך בסבך בקרניו ואותו הוא מעלה לעולה, במקום את יצחק. מעשה זה ידוע בשם עקדת יצחק ובעקבותיו נאסר על יצחק לצאת מארץ כנען, אף בזמן הרעב, מכיוון שהוגדר כ"עולה תמימה"[3].
על פי האגדה השטן בא בצורות שונות, והפריע לאברהם ויצחק להגיע אל הר המוריה (הוא הר הבית). השטן נכשל בכל פעם עקב נחישותם של אברהם ויצחק, ולאחר שנכשל בניסיונו הלך אל שרה ואמר לה שאברהם יצא לשחוט את בנה היחיד, ושרה מתה בעקבות זאת. עוד על פי האגדה, בהגיעם להר המוריה, ביקש יצחק מאביו לקשור אותו, כדי שלא יבעט בו בטעות בעת השחיטה. מסורת זו של הפרעת השטן לעקידה הגיעה גם למסורת המוסלמית ומתבטאת באחד הטקסים של העלייה לרגל למכה.
[עריכה] נישואיו
בהגיע יצחק לגיל 40, לאחר מותה של שרה בסמיכות לעקדה, שלח אברהם את אליעזר עבדו לחרן בראש משלחת על מנת למצוא ליצחק כלה מבנות חרן, כך שלא יצטרך להנשא לבנות הארץ. אליעזר שמגיע לחרן עם עשרה גמלים וכבודה רבה, מתרשם מאוד מבת אחיינו של אברהם רבקה, בפגישה אקראית ליד הבאר, לאחר שהיא משקה אותו ואת גמליו במים, הוא פוגש את משפחתה, הוא בנאמנות רבה פורש את הצעת הנישואין, ומקבל את הסכמתם. רבקה ונערותיה מגיעות איתו מחרן וכאשר הם מגיעים לסביבות בית אברהם, רבקה רואה את יצחק שיצא "לשוח בשדה" [4] ונופלת מעל הגמל. לאחר שמתבררת לה זהותו של האיש היא מתכסה בצעיף, ויצחק נושא אותה לאישה ומביאה לאהלו ומתנחם בה אחרי אימו. אצל רבקה ויצחק נתקלים בזוגיות הטובה ביותר בין האבות. כאשר מתברר שהיא עקרה, הוא מתפלל למולה שתיפקד בבנים. גם כאשר הוא בסכנת חיים ומנסה להסתיר שרבקה היא אישתו, הדבר קשה עליו ומתגלה במהרה. "וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת רִבְקָה אִשְׁתּוֹ." [5] . וגם כאשר רבקה עמדה מאחרי המזימה להעביר את הברכות ליעקב, יצחק מקבל את הדין, ולא פונה אליה בשום טרוניות.
[עריכה] הבנים
בגיל 60 לאחר כשהתברר שרבקה עקרה, התפללו יצחק ורבקה לאלוהים שיפקוד אותם בבן, ואכן באותה שנה נולדו להם תאומים: יעקב ועשו. לכל אחד מהבנים אופי שונה. בעוד שרבקה מעדיפה את יעקב איש האהלים התם, יצחק דוקא מעדיף את עשו הצייד איש השדה, שדומה לו בעניין זה. וכאשר הוא מזקין ועיניו כהות הוא מבקש לברך את עשו, אך אישתו זוממת ומדרבנת את יעקב להכנס במקומו וליטול את הברכות. גם לאחר מעשה הרמיה לא שומעים טרוניות מיצחק הן כלפי רבקה והן כלפי בנו יעקב. ולהיפך הוא מאשרר את ברכתו ואומר "גם ברוך יהיה" ולפני שהוא שולחו לחרן, הוא מאשש שוב את הברכה: "וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים. וְיִתֶּן-לְךָ אֶת-בִּרְכַּת אַבְרָהָם, לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ, לְרִשְׁתְּךָ אֶת-אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ, אֲשֶׁר-נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם." [6].
[עריכה] עיסוקו
על פי המתואר במקרא היה יצחק חקלאי, שעיבד קרקע וגידל צאן ובקר, מה שהצריך מים וחפירת בארות. [7] . המקרא מתאר כי עשה חיל רב בעבודתו, וראה ברכה גדולה מעבר למידה בגידוליו ובמקניו, עד כי צבר נכסים כל כך מרובים, שהפלשתים מקנאים בו ומגרשים אותו מהם, ולאחר מכן אבימלך מלך גרר מלך פלשתים כנראה מתחרט, בא אליו וכורת איתו ברית, כי הוא רואה בהתעשרות הגדולה שלו סימן שה' איתו, ואיננו רוצה להיות איתו במצב של עימות.
[עריכה] אופיו
את דמותו של יצחק מאפיינת תכונת הפסיביות. אברהם עוקד אותו על גבי המזבח וקולו לא נשמע במחזה המבעית. עבד אביו בוחר בעבורו את אישתו, בניגוד ליעקב שמתאהב ברחל ובוחר אותה. הוא חופר את הבארות אשר חפר אביו, וקורא להם בשמות שקרא להם אביו. [8] אפילו את הברכות שרצה לתת, הוא לא יכל לתת למי שרצה. וגם לבסוף הוא שולח את יעקב לחרן לא בשל רצונו אלא בשל הפצרותיה של רבקה. [9]. על פי הקבלה מידתו של יצחק היא גבורה ודין. [10] מידה זו נרמזת במפורש בתורה כאשר לבן דולק אחרי יעקב, יעקב אומר לו: "לוּלֵי אֱלֹהֵי אָבִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם וּפַחַד יִצְחָק, הָיָה לִי, כִּי עַתָּה, רֵיקָם שִׁלַּחְתָּנִי" (שם ל"א מ"ב) ואחר כאשר כל אחד מהם נשבע בשם אלוהיו, יעקב נשבע בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- בראשית פרק כ"א ואילך, אתר מכון ממרא
- פעילויות על יצחק והאבות באתר מקראגשר
